להתחרדן על הירדן
נכתב על-ידי DuVash ביום ראשון, 12 אוגוסט 2007 בשעה 15:24
כן, זה היה התכנון המקורי…
הכל התחיל ביום שישי אחה"צ, קצת אחרי חמש, שעה נהדרת לצאת לדרך צפונה ולהפגש עם חברים שלנו
שפתחו להם זולה על גדת לגונה קטנה יום לפני ולבלות איתם את הסופ"ש. והפעם אורחת נוספת לדרך:
מושו, הכלבה הלא כלבה ביותר בעולם (תמונה\קישור בהמשך..?)
הדרך עברה די חלק, חוץ מהאוטו, שמתעקש לא להעביר הילוכים בצורה אוטומטית, אלא חצי אוטומטית,
כלומר לא להעביר הילוך ורק להרביץ בטורים עד שאני מורידה לגמרי את הרגל מהגז ושמה לאט לאט שוב..
מקסים
בונוס לכל חווית נסיעה.
ניחא.
הגענו בשלום למקום, הכניסה היתה קצת מפחידה כי מסביב התמקמו להם פתאום משפחות של דוסים קטנים
(הדוסים, המשפחות גדולות), ונכנסת נוהגת לבושה רק בגופיה הרגשתי טיפה לא נעים
גם המבטים שלהם לא עזרו
מיד הרמתי טלפון לחברים, שלושה כלומר (כי לקבל קליטה זה נס פה, טוב שהיו דוסים) ועם הדרכה צמודה
(כן, זה בסדר את במקום הנכון, אז מה אם יש דוסים, סעי סעי) הגענו ליעד!
תוך עשר דקות הכל היה פרוק + אוהל מוכן ומזרון זוגי בתוכו - דובש! 
הדוסים היו רחוקים
לידינו משום מה התמקמה קבוצת גברברים שהיו במסימת רווקים שם, אבל הם שתו ועישנו כל היום, והיו אחלה
חבר'ה בצורה כללית, אז נסלח להם..
הצעד הבא היה לשבת, לגלגל משהו טעים לעשן, לנוח מהנסיעה ולהנות מהערב הנעים שיורד עלינו על גדת
הלגונה (הירקרקה יש לציין).. אמנם גילינו פתאום שהברחשים גם פתחו את הערב, ושלזה שיש עדר
של פרות שרועה באיזור כל בוקר יש גם השלכות ( ע-ר-מ-ו-ת של קקי בשלבי התייבשות שונים)
מה שכן, דבר לא הכין אותנו לתקלה הבאה - אדם (בינתיים נקרא לו ככה) עם שלושת ילדיו (שתי בנות ובן)
החליט לחנות את ג'יפו ממש מטר שמאלה מהמחנה הנחמד והשקט (ומעלה העשן) שלנו. לא זאת ועוד -
הילדים מיד התחילו לחקור כמובן את השטח (אוי למה לאיתי יש רשיון לאקדח ולי לא??), שכלל את איזור
המכונית שלנו, המאהל, המים, והכל תוך דיווח שוטף לבסיס (כן כן, צעקות).
בתור התחלה שלחנו את ראש המחנה (בעל הרשיון לנשק) לקום ולעשות סיבוב בדיקה והרחקה. הסיבוב
עבר בשלום, הילדים חזרו לאבאל'ה ועדיין שמעו את הצעקות, אבל לפחות הם כבר לא היו בתוך המחנה שלנו
רוב הזמן, חוץ מכמה גיחות.
בשלב זה כבר היה זמן לאכול, הבשר קרא ואנחנו ענינו. החלק של "ארוחת הערב" הסתיים מאד מהר בקולות לעיסה
והנאה רמים. המנצ'וס הכמעט בלתי פוסק המשיך אל תוך הלילה (או שזו רק אני…). שלב ארוחת הערב הוא השלב
שבו התווסף האלכוהול לתפריט, בקטנה, שתי בירות, הוגארדן, צריך ללכת בעדינות עם ערבובים 
הערב המשיך, כמו כל ערב טוב שכזה עם על האש, ומדורה, ואלכוהול, ו… כן, המשיך בסיבובי טאקי, ולאחריהם
Asshole המוכר והאהוב. איי.. הירוק והכחול האלה, מכה. מושו עשתה סיבובים בשטח, רדפה אחרי לוטרות (או
ככה לפחות אנחנו חושבים, לא ידוע מה היא חושבת..). באיזושהי שעה בלילה החלטנו שדי, שכולנו מרוחים ואולי
הגיע להזמן לבחון את האוהלים מבפנים
את מושו קשרתי לעץ, ככה שהיא יכלה גם להכנס פנימה אם היא תרצה (היא לא רצתה.. פשוט יופי! :D) , ולילה
טוב לכולם!
Good morning Vietnam!!! כן כן כן השעה שש וחצי בבוקר וקולות ניסור רמים עולים פתאום מן
המרחק.. מה???!
אה, כן (עכשיו הוא נזכר לומר) מנסרים פה משש וחצי בבוקר, היה את זה גם אתמול..
אה, ואללה… (מה זאת אומרת היה גם אתמול!? ולא ראית צורך להגיד?? לפחות להזהיר…??) טוב..
שעה וחצי נהדרת של שינה אחרי זה וגם אותו אדם לידינו החליט שזה הזמן לברך בבוקר טוב והדליק לנו
את הרדיו שלו בווליום טוב… ככה שנקום בכיף… תודה.
** אין אין אין לאנשים תרבות.. קשה לחשוב על זה בשעות הבוקר המוקדמות (לפחות) לא יפה לשים מוזיקה
חזקה, כי אולי אנשים אחרים באיזור ישנים, במיוחד כשהאיזור הוא פתוח ויש בו עוד אנשים ישנים ממך לידך
כי חנית עליהם אתמול בלילה!), קשה לחשוב על זה שכדאי להשגיח על הילדים שלא ירוצו לדברים של אנשים אחרים
ולא יעשו יותר מדי בלאגן באיזור בצורה כללית, כי יש שם עוד אנשים. (החברה בצד השני, מסיבת הרווקים, לשם השוואה - היו הרבה יותר שקטים מהם, באו אלינו גם לראות שהם לא מפריעים, ונשארו חוץ מזה רק באיזור שלהם) **
אני ישר קמתי. די, חם לי קיבינימט!
זאת שלידי, שהתלוננה בשש וחצי בבוקר בכעס שהלך היום כי ה ם העירו אותה ישנה עכשיו כמו תינוקת, נבלה
תמיד יכולה לחזור לישון.
אחרי כשעה של התברברות עם עצמי, צחצוח שיניים, סיבובים, סיגריות, התעוררו סוף סוף החבר'ה (היא עדיין
ישנה, כן) והתחילו להתארגן לכיוון קפה והתעוררות (אני, אחרי שלוש כוסות קולה, ערה לגמרי מחכה למפתח
של האוטו להוציא את המאנצ'ים שיש שם לארוחת בוקר).. הג'וינט של הבוקר הרגיעי אותי..
תוך כדי התעוררה גם זוגתי שלי, החליטה שעדיין היא לא מרוצה מהמצב הכללי, וישבה עם הבעה זעופה..
טוב, מי אני שאשפוט אנשים שהם לא אנשי בוקר.. להיפך! אני מבינה! כל אחד מאיתנו והקטע שלו בבוקר.. 
ואז פתאום רעדה האדמה… Oh sweet mother! הילדון של האדם שחנה עלינו בלילה! עירום כביום הוולדו..!
הו למה?!
בואו אני אתאר לכם אותו…
…רק מאחורה..
עד שהוא הסתובב..
(אייקון מצביע וצוחק…?)
בשארית היום, תוך כדי כניסה ויציאה למים, טבילות רגליים, משחקי טאקי, גלגולים ואוכל תהינו לעצמינו
למה הילד לא מתלבש, למה אבא שלו מרשה לו להסתובב ככה ואם כבר, אז למה אותו כן ואת הבנות,
שנראות נורמלי, אותן לא? היו גם הדיבורים על ההתנהגות הכללית שלהם (מוזיקה, שעדיין צעקה,צעקות), ועל
הניסורים (קללות קללות) שהתחילו על הבוקר ולא מראים סימנים של התעייפות.
שאלות שברומו של עולם..
תוכניות ההתחרדנות עד מהרה הפכו לתכניות רביצה בצל ותחרויות כגון מציאת המקום הקריר ביותר, ההגעה
המהירה ביותר לטבילה במים, מציאת זוית הבריזה האופטימלית וכו'
כך עברו השעות, ושוב בשעה 17 יצאנו לנו אל דרכנו שמחות וטובות לב, הכל חזר לאוטו, מושו באוטו מאחורה
(לא יאמן כמה היא רצתה לחזור הביתה, לא נעם לה כל עניין ה"חוץ" הזה, היא צריכה בית, מזגן, מקום נקי..
בלי פרות שינהמו עליה..
זהו.
המזדה עמדה יפה בדרך חזרה (מניאק! טוב לך בירידות אה! יופי באמת!!), מצאתי חניה ליד הבית ,ואפילו
הספקתי לכוכב נולד (בוקר טוב ישראל באמת תודה שנזכרתם להעיף את דניאל!)… סופ"ש מושלם.. דוּבש
מה שרציתי להגיד… יש המון המון מקומות לצאת אליהם, להקים אוהל, ולבלות כמה ימים במקום נהדר
רק צריך להתחשב.. כי יקרה מצב שלא רק אתם תהיו בשטח (סופי שבוע זה נקרא המצב הזה) ואתם רוצים
שיהיה לכם כיף ונעים נכון? זה מה שכולם רוצים..
אז לא להגזים עם הווליום, גם של הצעקות וגם של המוזיקה, לא להעיף זבל לכל מקום, לא לפלוש למאהלים
אחרים… סתם אתם יודעים, בצורה כללית, להתחשב…. זה די בסיסי.. אז יהיה לכולם כיף.
זהו..
אה, לא, עוד משהו - תראו איזה יופי של סופ"ש עשינו, שקט ונעים, קצת אוכל, הרבה כיף ודיבורים, כמעט
נטול אלכוהול ולעומת זאת רווי עישונים.. תראו לי מישהו אחד שזה פגע בו, מישהו אחד שלא היה לו כיף.. לא.
לכולנו היה כיף, ואם היה אפשר היינו נפגשים כל כמה ימים, יושבים, מדברים, ומעבירים ג'וינט בינינו.. מה רע??
מה קרה, העולם לא מעניין מספיק אם אין אלימות בין שיכורים, נהגים (סליחה, מחבלים??) שיכורים, ובכלל - אלימות?
העולם רע אם במקום לצעוק, להרוס את הכבד ולריב, היינו יושבים, חושבים על מה שאנחנו אומרים ומה שאנשים אומרים לנו, וצוחקים קצת (ואפשר גם בלי להרוס את הריאות או אף איבר אחר)?
לא.. הוא לא.
אבל עוד לא 
**לגבי המוזיקה, מתישהו התעצבנה לה יפתי והחליטה ללכת לצעוק על הבחור.. הבחור מצידו לא היה שם
בכלל באיזור, אז היא פשוט ניגשה לו לאוטו, השתיקה את הנגן וסגרה לו את הדלתות..
אפילו לא היה שם..!!
קטגוריות: יחסים, עברית, סמים, עישון, שחרור קיטור, חפירות, כללי
- שלח אל -
- Del.icio.us -
- Meneame -
- Digg - Technorati Favorites - StumbleUpon
תגובה מאת אור
התגובה נכתבה ביום ראשון, 12 אוגוסט, 2007 בשעה 18:10
נההה, עם אקדח אין יחס אישי מספיק. אני אומר שוט-גאן לכל!
תגובה מאת יוני
התגובה נכתבה ביום ראשון, 12 אוגוסט, 2007 בשעה 21:20
יש לי הרגשת בטן שתבשיל פוייקה היה כלול בטיול…
תגובה מאת DuVash
התגובה נכתבה ביום שני, 13 אוגוסט, 2007 בשעה 8:33
לא לא, לא היה פויקה הפעם, כמו שאמרתי - מנגל ועל האש… רצינו אוכל קצת מהיר יותר מפויקה
אור, האקדח פשוט היה זמין, ולכן הכי צורם לי שלא היה לי אותו. אם היה שוט גאן באיזור כמובן שאותם רגשות היו עולים
