יום בחיים…?
נכתב על-ידי DuVash ביום רביעי, 15 אוגוסט 2007 בשעה 13:12
מוזר איך רובנו עוברים את החיים מלאים בפחדים..
אנחנו קמים בבוקר, מצחצחים שיניים, מתלבשים "כמו שצריך" לעבודה "הנכונה", יוצאים החוצה,
לא עולים על האוטובוס שלא יתפוצץ, אז לוקחים את האוטו ותוך כדי נסיעה מחשבים את הכסף שהולך
על הדלק ומקווים שאף נהג שעוד לא התעורר לא יתנגש בנו, יהרוס את האוטו וישבית אותו לתיקון,
וכך יעלה לנו עוד כסף וגם את הפרמיה.
לחלקנו עשו בדיקת פוליגרף כדי להכנס לעבודה, חלקנו היו צריכים להביא אפילו אישור שאין לנו תיק פלילי
(כמו שקצב יגיד - צריך אנשים ישרים לעבודה! תיק פלילי יהיה לך הרבה זמן לבנות תוך כדי 
), חלקנו היה
צריך לעמוד במבחני יכולת ואינטליגנציה (מה, שוב לרדת על קצב?), הרבה מאיתנו עובדים בעבודות
שאפשר לקרוא להן "מכובדות" וחס וחלילה שלא נתנהג בצורה מכובדת, את זה יבדקו גם..
שאנחנו לא שותים, לא מעשנים, לא עושים צרכים מתי שלא צריך ומצחצחים שיניים פעמיים ביום לפחות
(כמובן שאי נאמנות לאישה\בעל, הכאת ילדים, פדופיליה, ועברות באמת בעלות משמעות לא נכנסות
לרשימת "הדברים שאנחנו מחפשים כדי לא להעסיק אותך").
רובנו אחרי שעברנו את כל הדברים האלה צריך גם לבלות את רוב הזמן שלנו בעבודה כדי שחס וחלילה לא נפוטר ממנה.. אתם הרי יודעים כמה קשה להשיג עבודה (טענה שאני ממש ממש לא מסכימה איתה), ואנחנו הרי רוצים
לצבור כסף, לצבור פנסיה, שגם זה כבר לא כלכך בטוח במדינתנו הקטנה..
אז בעבודה אנחנו מתנהגים יפה, לא מדברים על היציאה המטורפת לילה שעבר,
לא מדברים על מה שאנחנו באמת חושבים, ופשוט אנחנו מישהו אחר.. אנחנו של העבודה. ככה עובר יום.
ואז אנחנו נוסעים חזרה הביתה, עומדים בפקקים, שוב מתפללים שאף אחד לא יתנגש בנו,
מתעצבנים על זה שבפקק האוטו אוכל יותר דלק, ובסוף גם מתעצבנים על זה שאין חניה אף פעם..
הגענו הביתה, אולי תהיה ארוחת ערב מוכנה? מזל שיש לנו כסף לקנות אוכל עדיין, מה שמזכיר לנו - צריך
להתקשר לסבתא לשאול מה נשמע ואם היא צריכה עזרה.. הרי אם לא אנחנו מי יעזור?
מזל שחודש שעבר ביקרנו וראינו מה קורה אצלה, אז הבאנו לה מצרכים וקנינו איתה תרופות.. מי יודע כמה זמן
נוכל גם לעשות את זה… מי יודע אם לשכן שלה ממול יש גם משפחה שעוזרת לו אם הוא צריך..
אז אכלנו ארוחת ערב, למרות כל האזהרות שכל מה שאנחנו אוכלים כרגע הורג אותנו באיזושהי צורה,
וגם מה שאנחנו שותים.
אחר כך הלכנו מהר לחדר הילדים לשאול איך היה בגן\בית ספר, לראות אם הם עשו שיעורים,
וכמובן לבדוק את הצעצועים שלהם - כי מסתבר שגם זה יכול להיות רעיל - ונשמנו לרווחה לגלות
שהיה לנו מזל ורכשנו דגמים שלא מופיעים בהודעה לעיתונות.. בינתיים.
אז עזבנו את הילדים לשחק (אבל לא במחשב כי במחשב יש פורנו אלימות וזוהמה, ובכלל מידע,
שזה משהו שלא היית רוצה שיהיה לילדים שלך) והלכנו לטייל עם הכלב בחוץ.. איזה יופי שיש כלב,
חבר טוב, שומר על הבית, חמוד ופרוותי..
חבל שיש כלכך הרבה חברים טובים שמסתובבים בחוץ ברעב או עומדים בפני הרדמה בצער בעלי חיים,
כי אנחנו כנראה חשבנו שכשאנחנו לוקחים כלב הביתה זה כמו לקחת צעצוע ולכן כשמסיימים איתו,
או שהוא לא עובד טוב מספיק לדעתנו יש לנו את האפשרות לזרוק אותו, ואותן אגודות נותרות המומות וחסרות כסף
לדאוג להם, ולכן נאלצות להרדים אותם.. בגללנו. בגלל שאנחנו, בני האדם, אין גבול לחוצפה שלנו
והכי גרוע - ליהירות שלנו.
אז אחרי שהכלב גם סופסוף סיים את צרכיו (במקום מיועד לכך וכמובן נאסף לתוך שקית מיועדת),
וסיים לדבר עם החבר'ה מהרחוב, אנחנו חוזרים הביתה וריח מוזר מתחיל לעלות לנו באף..
לא, זו לא דליפת הגז מהמכון הקרוב
זה גם לא ריח של שריפה..
אה, כן, זה הריח של החופש… הריח הזה שאנחנו מתחילים להריח כשנגמר היום והגוף שלנו מרגיש
שהוא הולך להיות סופסוף בבית ולנוח, שנגמרו כל הסידורים ושהנה סוף סוף אפשר קצת לשבת..
אפשר לצאת לסרט, לפאב, לבית קפה.. אפשר להשאר להרגע בבית.. כל מה שנרצה כמעט.
להרגע מול הטלויזיה או בבית קפה עם ג'וינט זה אסור כמובן, כי ג'וינט זה הרבה הרבה יותר גרוע מבירה,
וודקה,ויסקי,או קפה.
אחר כך נקפל את הכל, נכבה את האורות, נגיד לילה טוב ונלך לישון כדי להתעורר מחר ולעשות את אותם דברים..
Erase and rewind…?
איפה אנחנו בכל העניין הזה?
איפה אני?
למה אני לא יכולה להגיד בעבודה או סתם ככה לכל אדם "כן, יש לי חברה, ולא חבר.
אני משחקת במשחקים מאד אלימים במחשב, אני גולשת המון באינטרנט, בין השאר לאתרי פורנו כמובן,
אם אין משהו מצחיק או אלים וטוב לראות בטלויזיה. אני מתה מתה על בירה או ויסקי בלילה עם מוזיקה טובה,
אבל הכי אני אוהבת, בערב אחרי הכל, לשבת לי עם ג'וינט רגוע ועם חברה שלי, לראות משהו
מהמחשב או בשידורים של הטלויזיה ופשוט להרגע.."
אני לא יכולה להגיד את זה כי רוב האנשים (כולל כמובן העבודה שיעיפו אותי על טיל) לא יצליחו לשמור על ארשת
פנים אחידה במהלך ההצהרה הזו, ורובם גם לא ירצו כלכך להיות לידי אחר כך..
חלק יגידו פורנו זה רע, זה משפיל נשים וכו' וכו'
חלק יגידו שאני סוטה שיש לי חברה, חלק סתם יסתכלו בתמיהה (ד"א התגובה של - אבל את יפה!?! זו אחת התגובות
היותר מקוממות שיש.. כי ברור שאעבור לנשים רק אם כל הגברים פשוט לא רצו אותי)
חלק יגידו סמים זה רע, את נרקומנית. לא משנה שזה פחות מזיק מאלכוהול, לא משנה שזה לא פוגע שאף אחד..
בקיצור התשובה תהיה - לא מעניין אותנו איזה בן אדם את, אם את חברה טובה לאנשים, אם את עוזרת לנזקקים,
או פשוט בכלל איזה בן אדם את - כל עוד את עושה את א' ב' או ג' מבחינתנו את לא אדם טוב.
כל מה שידענו עליך לפני שאמרת את המשפט הזה - נמחק.
תהיה גאון מחשבים, תהיה עשיר, חכם, פילנטרופ, תעזור, תלמד, תקדם … אבל מה זאת אומרת אתה מקבל בתחת?!?
לא לא, שכח מזה. אי אפשר לסמוך עליך.
אנחנו מעדיפים לסמוך על סוחר הנשק העבריין שמדבר אל "העם", מתחבר אל הרבנים וזורק עלינו כסף.
פלא שאנחנו חיים בפחדים?
רק שיהיה לנו את התחביב הלא נכון והאוכלוסיה תשפוט אותנו בצורה כלשהי, ללא קשר לפגיעה בה.
עצם זה שאתה עושה משהו שלא בנורמה פוגע בה..
ואם פגעת בה, למה שהיא תהיה טובה אליך? תהיה האדם הכי חכם בעולם אבל עדיין תהיה נרקומן מבחינתה.
מזל שלאוכלוסיה שלנו יש כאלה ערכים גבוהים, ככה הגיעו כל האנשים הללו משכמם ומעלה אל עמדות המפתח
בארץ.. כן כן, בזכותם כך נראית הארץ שלנו, אנשים טובים. נורמטיביים לחלוטין..!
לא תראה אותם שותים,לא תראה אותם יוצאים לבלות (אלא אם כן זה אירוע רשמי, ואז האקססורי הקרוי
"תכשיט האישה" יבוא איתם).
בכלל הם לא עושים דברים שמחוץ לנורמה.. רק גונבים, בוגדים, אונסים, משפילים,
מקדמים את חברים שלהם, מזניחים את החובות שלהם.. מזל שהם לא מעשנים, או יותר גרוע הומואים.
די כבר..
זמן לכל החבר'ה הזקנים (חוץ משמעון 
)לקפל הכל, להגיד תודה היה נחמד, וללכת..
יש מספיק אנשים, צעירים יותר, קצת יותר פתוחים במחשבתם, בתקווה גם מתמחים בנושא שאליו
יבחרו (כמו שלעזאזל זה אמור להיות ולא שדוס שבחיים שלו לא ראה אינטרנט יהיה מופקד עליה).
אני מכירה הרבה אנשים שישמחו לתקן את מה שקורה במדינה, אנשים מדור אחר,
לא מה שקיים כרגע שהוא בעצם חבורה גדולה של אנשים שמתחלפים ביניהם בתפקידים לפי קומבינות
וללא כל קשר לידע שלהם..
תנו לי אנשים שאכפת להם ממה שהם עושים, תנו לי כלכלן למשרד האוצר, דיפלומט למשרד החוץ
(כמה בזיון זה ששר חוץ לא ידע אנגלית..? מסתבר שאצלנו חושבים שזה בסדר גמור, אצלנו טועים),
מישהו מהתחום הצבאי לבטחון, מישהו מתחום הספורט לספורט, אקדמאי לחינוך…
אנשים שמתאימים למה שנדרש בעבודה שלהם!
אנשים שמבינים ואוהבים את התחום שהם עוסקים בו עוד מלפני שהם קיבלו את התיק.
האם באמת הגיע הזמן שקלינגר יהיה ראש ממשלה…?? 
קטגוריות: יחסים, עבודה, עברית, גאווה, סמים, חפירות, חדשות, עישון, שחרור קיטור
- שלח אל -
- Del.icio.us -
- Meneame -
- Digg - Technorati Favorites - StumbleUpon
שליחת פינג מאת ..ככה חיים..??
התגובה נכתבה ביום רביעי, 15 אוגוסט, 2007 בשעה 13:29
[…] להמשך הקטע…>> […]
תגובה מאת אור
התגובה נכתבה ביום רביעי, 15 אוגוסט, 2007 בשעה 14:06
קודם שיתמודד, ואז נראה כבר…
…נהה, כולם במילא יצביעו לביבי.
תגובה מאת יהונתן
התגובה נכתבה ביום רביעי, 15 אוגוסט, 2007 בשעה 15:08
א. את באמת יפה, אבל זו רק אחת הבעיות שלך בחיים.
ב. תודה.
ג. אם המדינה הזו לא היתה כל כך דפוקה, אם העם לא היה צריך שיוציאו אותו מהדרך לאבדון, אז מה היינו עושים כל החיים? עובדים באותה עבודה משעממת כל יום וחוזרים הביתה, שותים סינגל מאלט ומזדיינים? מה זה שווה אם אין ריגוש אמיתי בחיים? אחד הדברים שאני מפחד מהם הוא להצליח לשנות את המדינה בגדול, אחרי שאני אעשה את זה כבר לא יהיה מה לעשות, ואז אפשר פשוט להתאבד, לא?
תגובה מאת DuVash
התגובה נכתבה ביום רביעי, 15 אוגוסט, 2007 בשעה 15:53
יהונתן, תגיד לי, מה זאת אומרת לא יהיה מה לעשות? תמיד יש מה לעשות ואיך לשפר.. אצלנו פשוט כנראה החליטו להתחיל ממש ממש מלמטה ולהתקדם בקצב ממש איטי, עם נפילות ראנדומליות אחורה… ככה שלא נתרגש מזה שטוב לנו לחיות במדינה בטעות, מה אנחנו קנדה?
ומה אנחנו עושים בחיים עכשיו? אני אישית עושה בדיוק את מה שכתבת.. ואללה, טוב לי! אמנם את העבודה זרקתי כי באמת היתה נוראית, ואת הסינגל מאלט לרוב אני אחליף במגולגלת טובה, אבל כן, זה טוב. אולי עדיף בלי ריגושים מאשר שה"ריגושים" יהיו ניצולי שואה בחיים בחרפה, כלבי צפון ודרום עזובים, ח"כים שלא מסוגלים לעשות את העבודה שלהם, ומצד שני גם לא מסוגלים לא לעבור על החוק.
ואתה יודע מה, נקודה שלא העליתי - מנת המשכל שלך, שלי, ושל עוד הרבה, כפולה אם לא משולשת ממנת המשכל של ראשי המדינה היום (ח"כים משטרה צבא)
וזה - כבר עדיף :).
אור - כמה עצוב שהוא אשכרה הרע במיעוטו…?
תגובה מאת יהונתן
התגובה נכתבה ביום רביעי, 15 אוגוסט, 2007 בשעה 16:38
נניח שהיינו יכולים למנוע תאונות דרכים, והיה לזה מחיר - המחיר היה להפוך את הסמים הקלים לחוקיים ולגבות מס של 75% מהמחיר למדינה, כקטליזטור לרשות לבטיחות בדרכים. נראה לך לרגע שהמדינה שלנו היתה מסכימה? לא.
אבל נחזור לעניין. אם היית יכולה לקבל עולם מושלם, מה היית עושה בו (אחרי שהוא היה מושלם) שלא היית עושה היום? זו השאלה העיקרית.
תגובה מאת DuVash
התגובה נכתבה ביום רביעי, 15 אוגוסט, 2007 בשעה 17:38
טוב, אז בנוגע לא' ממקודם (שכחתי) תודה רבה, ואכן נכון מאד
בסדר, בוא נגיד שיש עולם מושלם, מה הייתי עושה בו? כלום. נהנית.
כמו שאמרתי, הייתי חיה כמעט בדיוק כמו שאני חיה עכשיו, רק שכולם היו גם חיים כמוני, ולא שליש אוכלוסיה היתה מגרדת פחים בשביל אוכל (ואז קוראת בעיתון ששוב מעלים להם את המחירים של הלחם\הדלק\החלב\כל דבר אחר. הרחובות לא היו מלאים בזבל, נרקומנים, וחיות נטושות.
פשוט החיים היו יותר נעימים.
ומה זה עולם מושלם? העולם המושלם שלך הוא לא העולם המושלם שלי.
מבחינתי עולם מושלם כולל בתוכו מחיקת הזהות הדומיננטית הדתית - כי החרא הזה הוא נושא רוב המחלוקות. כולנו על אותו כדור, מבחינתי בואו נתערבב ונתחיל להתקדם ביחד. מדעים, מסחר, תעשיה..
העולם הזה גם כולל חופש הפרט, וזה אומר שכל עוד אני פוגעת רק בעצמי בוא נגיד, לאף אחד אחר אסור לאסור עלי לעשות את זה (ותחת זה גם נכנס הנושא של עישון+צבא למשל, שזה יכול להשאר איסור לטעמי).
אצלי אישית לא היה משתנה יותר מדי כי לי אישית יש די הרבה מזל. לא חסר אצלנו במשפחה כסף, לא קרה לאף אחד מאיתנו איזה מקרה קיצוני טראומתי שהכניס אותנו לרשימת ה"מתחת לקו העוני" או ה"חולים במחלה זו או אחרת", באמת חיים טובים יחסית. כרגע אני גם לומדת, שזה דבר נהדר לנפש אז בכלל טוב.
אבל מגעיל לצאת החוצה, מגעיל לראות את האנשים, מגעיל לקרוא חדשות..
תגובה מאת יהונתן
התגובה נכתבה ביום רביעי, 15 אוגוסט, 2007 בשעה 18:13
(את לא סתם יפה, אבל להרעיף עודף מחמאות תגרום לי לבעיות עם הזוגה שלך, לא?)
לשלושים האחוזים באוכלוסיה שלא רע מספיק אין כח להלחם, ושבעים האחוזים שרע להם באמת עסוקים על להלחם על חייהם כך שהם לא יכולים להלחם כדי שיהיה כאן יותר טוב.
מה שמשנה בהרבה, כי פעם זה היה שלאחוז אחד ממש טוב, ולתשעים ותשעה ממש רע.
אבל צריך רק לשנות את הכלץ.
תגובה מאת DuVash
התגובה נכתבה ביום רביעי, 15 אוגוסט, 2007 בשעה 22:19
בדיוק.. קקה זה
זה דבר קטן, לא נורא.. ועוד משהו אחר, גם עדיין לא נורא.. ושביתה גדולה פה ועבירה גדולה שם ועוד ועוד ועוד..
זה בדיוק העניין, שדי, נמאס, הכל צריך מייקאובר
כן, צריך לשנות הכל…
(ועוד לא התחלתי עם חינוך אפילו )
