עכשיו נמאס לה
נכתב על-ידי DuVash ביום שלישי, 28 אוגוסט 2007 בשעה 14:52
לא בכי וצעקות המורים על הורדת התקציב לחינוך ולמשכורות,
לא בכי וצעקות ההורים על הורדת התקציב, העלאת שכר הלימוד, רמת המורים ובתי הספר בישראל,
ברור שלא בכי וצעקות הסטודנטים על הורדת התקציב והעלאת שכר הלימוד,
אבל עכשיו יולי תמיר נשברה.
אחרי שויתרה לדתיים - כי בשביל מה כבר צריך מתמטיקה ואנגלית במאה ה-21?
הם לא רוצים, ואת מי שלא רוצה "אי אפשר להכריח" חוק חינוך חובה או לא.. לא ככה?
זה גם לא מפריע למשרד החינוך לתת להם 55% מהתקציב..
אחרי שעברו הבג"צים והסתדרות וארגון המורים לא יוכלו לשבות בתחילת השנה
אחרי כל זה, היום הודיעה גברת תמיר שיכול להיות ותשבית היא בעצמה את פתיחת שנת הלימודים
ולמה?
כי חלק מאותו תקציב, שקוצץ עד דק, כלכך דק עד שכמעט כבר לא רואים אותו - לא הגיע עדיין לשולחנה של הנכבדת.
ש ב י ת ה . . !
זה לא מקובל.
לא זה שרמת הידע של המורים היום בהרבה מקרים נמוכה מרמת הידע של הילדים
לא זה שמורה ממוצע היום משתכר פחות ממלצר, למרות שהוא עובד ומשקיע הרבה יותר שעות
לא זה שהלימודים האקדמאים בארץ נעצרו לחודש תמים כמעט, והרמה הכללית יורדת ויורדת
לא.
היה צריך להגיע כסף - לא הגיע כסף. עד כדי כך פשוט.
אני רוצה לראות את שרת החינוך משביתה את מערכת החינוך כולה בגלל שלא קיבלה את אותה תוספת
שהיתה אמורה לקבל. באמת רוצה.
להגיע נמוך מזה יהיה מאד קשה הרי, ואני מחכה כבר ליום שבו מישהו יתעורר מרוב שהמצב רע (ומתדרדר - הלו יולי!!!!!)
ובמקום לקנות עוד מטוס (כמו שאמרה שולמית אלוני), לתחזק עוד שר (כמו שאמרנו כולנו),
או לחלק עוד קצבאות לעלוקות מוצצות דם ופולטות ילדים,יפנה את הכספים האלה לחינוך.
אבל כרגיל אני סתם אופטימית, כי אלו שמחזיקים את הממשלה בביצים לא יתנו לזה לקרות, כמו שלא נתנו
להוריד להם בתקציבים, כמו שלא נתנו להוסיף להם לימודי אנגלית או מתמטיקה
מדעים שטניים, מה אחר כך - אינטרנט!?! אללי, אנשים עוד יתחילו לחשוב בעצמם, ומה אז?
יגלו שהדת והרבנים וכל שאר ירקות ומוצצי דם הם פיקציה אחת גדולה ואז נאבד את כל התקציבים..!
פשוט - כלבת.
אני חוזרת ללמוד.
קטגוריות: חינוך, אקטואלי, פוליטיקקה, עברית, לימודים, חפירות, חדשות, שחרור קיטור
- שלח אל -
- Del.icio.us -
- Meneame -
- Digg - Technorati Favorites - StumbleUpon
תגובה מאת דולב
התגובה נכתבה ביום רביעי, 29 אוגוסט, 2007 בשעה 21:02
תמשיכי ללמוד, מותק. ואל תאבדי תקווה. הדור שלנו מיואש, מושפל, מתוסכל, ובצדק; אבל יש כאן עוד אנשים טובים, יש כאן עוד חזון, ערכים, וכוח, ואנחנו יכולים להצליח. רק צריך להמשיך עוד קצת, לעבור את הזמן המסריח הזה, ולהתפתח, לתת לדור שלנו לסיים עוד תואר, לצבור עוד קצת סטטוס, ואנחנו עוד נשנה את המדינה. אני לא חי באשליות, אני לא מאמין סתם. אני מכיר אנשים כמונו, אנשים חושבים בכוחות עצמם, אנשים חדורי ערכים ויכולת ותסכול מהמצב הקיים, והאנשים האלה עוד יתאגדו ויראו למפגרים האלה מה אפשר לעשות עם הגן עדן שיש לנו כאן. גן עדן בפוטנציה. זה לא חלום. זה לא אשליה.
רק אל תאבדי תקווה, מותק. אל תברחי לאמריקה, אל תתייאשי ותהפכי לעוד אחד מזומבי הדור שלנו. תשארי ערכית, מתוסכלת, כועסת, אנחנו עוד נהפוך את המקום הזה למה שהוא אמור להיות.
חכי ותראי 
תגובה מאת DuVash
התגובה נכתבה ביום רביעי, 29 אוגוסט, 2007 בשעה 22:15
אויש חמוד… אמריקה זה המקום האחרון שאני אברח אליו…
טוב, לפני אחרון.. 
