יש דברים שרציתי לומר..?
נכתב על-ידי DuVash ביום רביעי, 24 אוקטובר 2007 בשעה 14:53
יש לי בעיה.. אני קנאית.
אפשר להגיד קנאית, אפשר רכושנית אולי להגיד.. לא ברמה גבוהה, אבל זה בהחלט קיים, ואם אני כותבת
על זה מן הסתם זה קיים מספיק כדי להפריע לי.
זה קיים מספיק כדי לחרב לי יום שלם ואפילו יותר, אם קמה לה ההזדמנות. זה קיים מספיק כדי שכל פעם מחדש
אני אחשוב לעצמי "למה אני צריכה את כל החרא הזה" ועוד דברים לא רצויים אחרים, למרות שמה שגורם לי לקנא
זה בערך הדבר היחיד ביחסים שלי שאני לא מרוצה ממנו וזה לא משהו שאני יכולה לשנות,
לא משהו שיש לי את הזכות לשנות.
את הקנאה הזו אני גם לא מצליחה להסתיר, שוב - קנאה יחסית מינורית..
אפילו יותר מזה - אין לי שום בעיה עם מה שקורה, הבעיה שלי היא שהדברים קורים מול העיניים שלי.
כשהדברים קורים מול העיניים שלי מסתבר שהמבט שלי משתנה..
מבט משתנה ד"א זה גם שיפור.
לא שיפור מספיק טוב כי חשבתי ששכללתי את העניין לרמה של חוסר תגובה בכלל, אבל נראה שטעיתי.
ואיך אני אמורה להסביר את זה? איך לעזאזל אני קמה ומנסה לנהל למישהו את החיים, באיזו זכות?
למה אני מתנהגת כאילו מישהו הרג לי את הכלבה כל פעם מחדש?
למה לעזאזל זה מפריע לי בכלל??
זה לא משהו שקורה בכזו תדירות גבוהה.. אבל לא נראה שזה משנה לי.
עצם זה שזה קורה לידי - זה מטריף אותי
איך אומרים לבן אדם תתנהג כמו שאתה רוצה רק לא מול העיניים שלי כש"לא מול העיניים שלי" זו כבר הגבלה?
אני כותבת את זה כדי לנסות להסביר לעצמי, אולי להבין, אולי לנסח יותר טוב.. אבל אני לא.
כל מה שאני יודעת הוא שאין לי שליטה על מה שזה גורם לי. הלוואי והיתה, אבל אין. השליטה היחידה שיש לי
היא על מה שאני אומרת.. אבל אם המבט שלי כבר מסגיר הכל, אז מה זה משנה אילו שקרים לבנים יצאו לי מהפה?
כאילו אין לי על מה להתעצבן בחיים… ברוך השם הפיוז קצר והמלאכה מרובה.. אבל אין דבר אחר שגורם
לי להרגיש ככה. להתעצבן להיעלב ל-אני לא יודעת מה. זה הורס אותי.
מישהו מרגיש מספיק נוח לידי כדי להתנהג איך שבא לו, ולי זה מפריע..
למה?
למה זה לא מצחיק אותי? למה זה לא מדליק אותי? למה זה לא מחמיא לי?
אפילו בחוסר אכפתיות הייתי מסתפקת.
צריך לטפל באגו נראה לי.. הוא לא מסוגל לשחרר..
כנראה אני אצטרך להסתפק בפסיכולוג.. 
קטגוריות: עברית, יחסים, חפירות, שחרור קיטור
- שלח אל -
- Del.icio.us -
- Meneame -
- Digg - Technorati Favorites - StumbleUpon
תגובה מאת squaredevil
התגובה נכתבה ביום שבת, 3 נובמבר, 2007 בשעה 20:40
היה כבר מי שאמר (בתעתועים של ריצ'ארד באך, כמדומני), שאם תתלה את אושרך באנשים אחרים, תמיד יהיה סיכוי שלא תקבל אותו…
וכן, לפני שאת רוגזת, אני יודע שלא לכך התכוונת; אני במאה אחוז בעד לתלות את אושרי באנשים אחרים.
אבל הנקודה היא שלכל אחד מאיתנו יש נקודות תורפה מסוימות. לכל אחד מאיתנו יש נקודות שבהן הוא לא הגיוני, הוא לא נחמד, הוא לא פוליטקלי קורקט - שבהן הוא בנאדם.
אז את מקנאה. סו וואט. זה לגיטימי לקנא; זה לגיטימי להתרגז, וזה לגיטימי שמשהו מפריע לך. זה יפה שמישהו מרגיש חופשי כדי להתנהג לידך איך שהוא רוצה. ולכן הלגיטימיות צריכה ללכת לשני הצדדים, וזה לגיטימי שאת תרגישי מה שאת מרגישה; השאלה היא, כמובן, מה את עושה עם זה. אם את יוצרת סצינות קנאה, התקפי זעם וכו' - זה לא לעניין; אבל להרגיש מותר.
"מישהו מרגיש מספיק נוח לידי כדי להתנהג איך שבא לו, ולי זה מפריע.."
לא, מה שמפריע לך זה שזה מה שבא לו. מה שמפריע לך היא בחירה מסוימת, שגם אם לגיטימית בעיניך, היא עדיין לא זאת שהיית רוצה שתקרה. וזה בסדר, וזה מותר, וזה לגיטימי; את לא יכולה לסרס את עצמך אל תוך אפאתיות או אדישות (או שכן, את יכולה; אבל זה לא יהיה דבר חיובי בכלל), ולכן תמשיכי לחשוב ולהרגיש מה שאת רוצה, ואת הפילטר תשימי על המעשים.
כן, יכול להיות שיש כאן בעיית אגו… יכול להיות שקשה לך לשחרר… ובכל זאת, גם אם זה כך, אל תשכחי שקנאה מגיעה, בסופו של דבר, מאיזשהוא מקום שיש בו גם צד חיובי; הצד של להשתייך למישהו, ולקוות, במידה מסויימת, שהוא ישתייך אליך; שהוא רוצה להיות שלך, ומתוך כך, לקוות שדברים מסוימים יקרו. לא לצפות– על אף שזה קשה לכפות על עצמך לקוות במקום שבו ציפיה היא כל כך טבעית — אלא לקוות.
ואני מקווה שאת לא כועסת על עצמך יותר מדי. תזכרי לאהב את עצמך קודם כל, אלוהים יודע שיש לך את כל הסיבות בעולם 
תגובה מאת DuVash
התגובה נכתבה ביום ראשון, 4 נובמבר, 2007 בשעה 10:38
אוי אתה.. שתהיה בריא.. כבר אמרתי לך שאני אוהבת אותך? 
..תודה
