Smoke'N'Pride 4.0

מזמן לא חשתי את הבושה המוכרת בלהיות משוייכת לעם הזה ולדת הזו.
מזל שבא אתמול בניזרי והזכיר לי שהכל בסדר, עולם כמנהגו נוהג, ממשיך להסתובב
ולהביא לי את הסעיף עם הבורות הכוחנית שלו.
מבחינתי בניזרי וחבר מרעיו (כל דתי\ש"סניק אחר, במיוחד אם הוא בכנסת) מסמלים
את כל מה שרקוב במדינה הזו. את כל הדיעות הקדומות והשנאה, חיפוש אשמים גם כשאין
כדי להתאים לאג'נדה אישית\פוליטית משלו.
בניזרי גורם לי להתבייש בדת שלי - שעד שגדלתי והתחלתי לשמוע מה האנשים האלה אומרים
ידעתי עליה שהיא סובלנית ויפה, נעימה. לא - ממוסחרת, שונאת, מנכרת. גורם לי להתבייש בעם
שלי, שבפעם החמישים נתן לו ולחברים שלו מספיק מנדטים כדי להחזיק את כולנו בביציות.

הנה כתבה על הכאת גייז באיראן, מאתר של הקהילה ההומולסבית האיראנית.
באותה קלות זה יכל להיות פה.
עם כזאת השקפה, עם כזו נכונות להאשים קבוצה של אנשים בלא פחות - אסון טבע,
ממש לא רחוק היום שבו זה יקרה. שאחד ממאות אלפי בוּרי ארצנו יקום וינקום את אסונות הטבע

אומר חבר טוב - אם כבר האשמתם, אז למה לא לפרגן גם? וגם הוא צודק! בואו נגיד שמילא, מילא
וקיבלנו את ההאשמה.. צריך להסתכל על שני צידי המטבע.. אמנם לנו היתה רעידת אדמה קטנה,
אבל אנחנו שוכחים רעידות של לפני כמה חודשים במעונות "כופרים" למיניהם, מוסלמים..
אפשר לקבל קצת הכרת תודה אין דיס ג'וינט?
סך הכל זו עבודה די קשה לגרום לרעידות אדמה לא? צריך המון המון משכבי זכר בו זמנית לדעתי כדי ליצור את התנודות….
זה לא. זה לא מתאים לאג'נדה רבותי.

גם זה שראש ש"ס בהסתדרות חשוד בהטרדה מינית לא רלוונטי לנו. אבל למה? — אולי זה מה שגורם לכל הקסאמים?
תושבי שדרות עורו! מצאנו את הסיבה!
כל הרבנים האלו, שבטוח חלקם הומואים מודחקים (אין כמו חשש לחייך כדי להפוך אותך לסטרייט - נהדר)
חשודים כל יומיים באיזו עבירה אחרת. אונס זה חלק מאורח החיים שלהם (האשה הרי חייבת לרצות את בעלה),
שקר זה לא מילה גסה - בתנ"ך לא כתוב "אל תשקר" אז למה לא לנצל את זה?
מתוקף היכרותי עם הזרמים היותר אדוקים דווקא גיליתי את אהבתם לעניין. הרי אין חוק (דיבר דיבר, חוק זה של בני אדם) נגד זה.
גם כל חוק אחר הוא נושא לפרשנות ע"י הרב המועדף עליך באותו רגע, ואם החוק הוא אינו יהודי בעליל,
או שניתן ע"י אדם שאינו יהודי בעליל (אנחנו החלטנו שאתה לא מספיק יהודי, מה תעשה?) — למה בכלל להקשיב?
אבל קהילה שוחרת שלום שרק רוצה שיתנו לה לחיות בשקט - הם גורם הרוע.

תודה לך בניזרי, שהזכרת לי איפה אני חיה..
ברגע שכולנו כבר נתנתק מהדת הזו (כל דת), נבין שזה כבר לא רלוונטי לחיים, שיש חוקים, ספרים וערכים
שלא היו לפני מאות שנים, נבין שכל חלוקת הארצות היא די טפשית, במיוחד אם היא מקושרת לדת, ברגע
שנבין דברים כאלה יתחיל להיות יותר טוב.

אמן..?

נו?
אז מי עשה פאדיחות ולא השיג דייט לאתמול??

סתם סתם, גם לשבת ולשפשף בבית זו אהבה..
אני מרגישה לגבי אתמול בערך כמו שאני מרגישה לגבי ערב השנה החדשה (סילווסטר, לישראלים.. ) - סיבה למסיבה!
כבר מתחילת השבוע אני מרגישה התרגשות קלה.. יש חגיגה.. יש סיבה לצאת, לחגוג (די בטוח שזה בגלל שיש בתזוג).
למי אכפת מהי בדיוק, העיקר שיש!
בכל מקום יש מסיבות לכבוד העניין, הטלוויזיה הרדיו והעיתונים רק מציעים מבצעים לוולנטיינ'ס
ורק מדברים על וולנטיינ'ס (העצות הרומנטיות של אחמדינג'אד לכבוד יום האהבה!) עד שבא להקיא מהמתיקות
והורוד שפתאום ברגע עוטף את הכל מתוך איזו הנחה (מטופשת!!) שורוד גורם לדברים להראות לבביים.. או משהו.

אני חייבת לעצור רגע ולציין - הכתבה האהובה עלי, מנענע - אהוב את המחשב שלך לכבוד יום האהבה

למי אכפת ממשביתי השמחות שטורחים כל שנה להסביר שזה היה נזיר אנטישמי,
וזה היה בוגד מתנצר, וזה היה ככה וזה היה ככה… ספרו למישהו שאכפת לו.
לפני מאות שנים היתה גזענות.. חדשות מרעישות, שמישהו יביא לי משאף.
בכלל, כל הזמן הזה שעכשיו בזבזתם בלספר לי מי הוא היה ולמה אתם מסתייגים.. יכלתי להיות עכשיו
לבושה ובדרך החוצה. איתכם, אם הייתם סותמים את הפה המצטדק הזה לשניה.

אני ביליתי את יום האהבה (למי שמתעניין) בריב. לא קשור לחג עצמו אבל עדיין ריב ארוך ומייגע
שאמור היה להסתיים בצהרי היום אבל הצלחנו עם קצת מאמצים לגרור אותו עד הלילה, ורק אחרי
שיצא רשמית הנזיר וולנטיין מהאיזור הסכמנו להשלים. ככה מורדים באמת!
הוחלט לחזור על זה גם בשנה הבאה.

וואו..

טוב, קשה לקרוא לזה שהעבר חזר לרדוף אותי, זה יותר שאני רדפתי אותו, אבל בכ"ז.
תנו לי להסביר.
בתומי נכנסתי היום לפייסבוק שלי לראות מה חדש וכרגיל לדלל קצת מרשימת האפליקציות שכל מיני
חבר'ס שלחו לי להשתעשע איתן.ככה הוספתי לי איזה משהו, התעלמתי מכמה, ופתאום ראיתי ברשימה של ה"חדשות"
שם מאד מוכר שמחובר לשם של חבר אצלי..

אהה! (אמרתי לעצמי)
מה את צועקת!? (עניתי מזועזעת)
אהה!! הנה אני אוכל אולי למצוא כמה אנשים חשובים מהעבר..! (תרועת נצחון)

אז זה התחיל מהחברה הכי טובה בחטיבה,לחברה הכי טובה ביסודי+חטיבה, ומשם פתאום כאילו
נפתח בפני עולם חדש..!
עולם חדש- ישן.
פתאום גיליתי שלכל החברה שלי מהיסודי (כן, עוד לא הגעתי בחיפושי החברים לשלבים מאוחרים יותר) יש את
כל הכתה כמעט בחברים..!

הו ג'וי!

כלכך הרבה פרצופים מוכרים, שמות שמעלים זכרונות כלכך ישנים.. פשוט כיף לראות אותם.
כיף לראות שהם פה, כיף להגיד שכאילו שומרים על קשר (כן, זה קטע מרכזי שעוד לא הפנמתי בחיים - שמירה על קשר)
כיף לראות שהבחור שהייתי הולכת איתו מכות חי היום בארה"ב ועובד באיזו חברת הייטק, כיף לראות
חברה טובה מצליחה במה שהיא אוהבת, כיף לראות את כולם גדולים.
שם אחרי שם הם פשוט קפצו לי מול העיניים, ועדיין יש כמה וכמה שלא הוספתי כי לא הייתי בטוחה שהם
באמת מי שאני חושבת שהם, או לחלופין, שהם ישמחו מהבקשה.

אבל זו לא הנקודה.
אני חושבת שמצאתי משהו טוב בפייסבוק, משהו באמת טוב, לא סתם להוסיף את החבר'ה שממילא אתה איתם בקשר
בכל מיני מקומות אחרים כמו מסנג'ר, אלא גם אנשים שכאלה, שלא ראיתי עשרים שנה אבל איתם
גדלתי, שיחקתי, קפצתי, נפלתי - הכל, כל ההתחלות.
אז זהו, הוספתי.

תאשרו קקות

ולא, אני לא מדברת על הסדרה של יצפאן. אני אף פעם לא אדבר על הסדרה של יצפאן..

מה שכן, שתי היחידות ההוריות יצאו כרגע את מפתן דלתי, אחרי שעברו בו בדיוק בכיוון ההפוך כשעתיים לפני.
ערב ארוך - אכן.
וכן, אני קוראת לשעתיים ארוך.
לא נרשמו אירועים ותקלות באירוע (מלבד שאלת - נו מה אז לא בא לך בכל זאת לחזור ללמוד? אחת שעליה
עניתי בנימוס המחייב (הנימוס המחייב = על טעות ראשונה לא משלמים) - לא.), ובכלל הכל עבר
בצורה די חלקה, ואפילו משעשעת לעיתים (לנסות להסביר לאמא איך מוסיפים איש קשר למסנג'ר - שעות
של הנאה.. בסוף כמובן אני הוספתי אותו).
אמא שתתה את הקפה שלה, כשהכלל בדר"כ קובע שכוס קפה = ביקור (יס יס אין מאמאלנד..)
אבא ואני שתינו קולה וצחקנו על כל מיני דברים שאמא אמרה.
זה ממש מצחיק להקשיב להם.. אמא אומרת משהו, שאיך נגיד בעדינות… לא לוקה ביותר מדי הגיון.
אבא שומע, אבא מתעצבן ואומר לאמא - די לדבר שטויות!
אמא (כאילו כל השנים האלה לא לימדו אותה כלום) לא מסכימה, וממשיכה לטעון את טעוניה בלהט, כשהוא
עדיין מנסה להסביר לה איפה הטעות (דברים בסגנון אבל אנחנו מסתובבים סביב השמש, לא היא סביבנו!) .
ואז גם אני מחליטה שנמאס וצריך לעשות סדר - אבל אמא אבא צודק..!

..אה, באמת?

כן כן, ההנאות הצרופות בשטיקים הקטנים של המשפחה שלך..
האינטראקציה בין סבא וסבתא שלי תמיד הקסימה אותי למשל. ממש שני זקנים נשואים פולניים מסרט - שני חמודים.
סבתא לא שומעת טוב, וגם סבא. סבתא לא זוכרת טוב, וגם סבא.. סבתא לא רואה טוב, וגם סבא.. השיחות כמובן
בהתאם - תשובות לשאלות שלא נשאלו ואם אפשר - בווליום הכי גבוה.
אז זהו, היום פעם ראשונה ראיתי את האינטראקציה בין ההורים שלי ככה, בצורה חמודה. זה עוד לא קרה.. כיף
לראות אותם ככה. בדרך כלל המפגשים שלנו מתחילים בווליום מסוים שפשוט עולה ועולה (הכל תלוי
במס' השאלות ובסיווגן כמובן, אבל עוד לא היו פחות משלוש) עד שנפרדים בשלום איש איש לדרכו ועד הפעם הבאה.

ובאמת אין לי הרבה מה לומר. רק שהיה כיף היום, לא היו ויכוחים..! לא היו!
..מוזר

יש לי בעיה.. אני קנאית.
אפשר להגיד קנאית, אפשר רכושנית אולי להגיד.. לא ברמה גבוהה, אבל זה בהחלט קיים, ואם אני כותבת
על זה מן הסתם זה קיים מספיק כדי להפריע לי.
זה קיים מספיק כדי לחרב לי יום שלם ואפילו יותר, אם קמה לה ההזדמנות. זה קיים מספיק כדי שכל פעם מחדש
אני אחשוב לעצמי "למה אני צריכה את כל החרא הזה" ועוד דברים לא רצויים אחרים, למרות שמה שגורם לי לקנא
זה בערך הדבר היחיד ביחסים שלי שאני לא מרוצה ממנו וזה לא משהו שאני יכולה לשנות,
לא משהו שיש לי את הזכות לשנות.
את הקנאה הזו אני גם לא מצליחה להסתיר, שוב - קנאה יחסית מינורית..
אפילו יותר מזה - אין לי שום בעיה עם מה שקורה, הבעיה שלי היא שהדברים קורים מול העיניים שלי.
כשהדברים קורים מול העיניים שלי מסתבר שהמבט שלי משתנה..

מבט משתנה ד"א זה גם שיפור.
לא שיפור מספיק טוב כי חשבתי ששכללתי את העניין לרמה של חוסר תגובה בכלל, אבל נראה שטעיתי.

ואיך אני אמורה להסביר את זה? איך לעזאזל אני קמה ומנסה לנהל למישהו את החיים, באיזו זכות?
למה אני מתנהגת כאילו מישהו הרג לי את הכלבה כל פעם מחדש?
למה לעזאזל זה מפריע לי בכלל??
זה לא משהו שקורה בכזו תדירות גבוהה.. אבל לא נראה שזה משנה לי.
עצם זה שזה קורה לידי - זה מטריף אותי
איך אומרים לבן אדם תתנהג כמו שאתה רוצה רק לא מול העיניים שלי כש"לא מול העיניים שלי" זו כבר הגבלה?

אני כותבת את זה כדי לנסות להסביר לעצמי, אולי להבין, אולי לנסח יותר טוב.. אבל אני לא.
כל מה שאני יודעת הוא שאין לי שליטה על מה שזה גורם לי. הלוואי והיתה, אבל אין. השליטה היחידה שיש לי
היא על מה שאני אומרת.. אבל אם המבט שלי כבר מסגיר הכל, אז מה זה משנה אילו שקרים לבנים יצאו לי מהפה?

כאילו אין לי על מה להתעצבן בחיים… ברוך השם הפיוז קצר והמלאכה מרובה.. אבל אין דבר אחר שגורם
לי להרגיש ככה. להתעצבן להיעלב ל-אני לא יודעת מה. זה הורס אותי.
מישהו מרגיש מספיק נוח לידי כדי להתנהג איך שבא לו, ולי זה מפריע..
למה?
למה זה לא מצחיק אותי? למה זה לא מדליק אותי? למה זה לא מחמיא לי?
אפילו בחוסר אכפתיות הייתי מסתפקת.
צריך לטפל באגו נראה לי.. הוא לא מסוגל לשחרר..
כנראה אני אצטרך להסתפק בפסיכולוג..

ברור! ברור שהיה שם כור… הרי איזו עוד סיבה יש לנו להעלות מטוסים לאויר, להפציץ בשטח מדינה אחרת - ולא הכי
ידידותית יש לציין, לנייד חצי מהאוכלוסיה הצבאית שלנו לאיזור, ואז מהר להבריח אותם חזרה אחורה,
לגרום לתקרית בין לאומית ואז להתעלם מזה במשך שבוע?

כמו שאמרתי לכם… פתאום גם ארה"ב נזכרו היום להוציא איזו הצהרה שבאמת התרענו להם על זה מזמן
ושהם החליטו לא לעשות כלום.. צריך לבדוק את השטח (כן, מבדיקות שטח הגענו למה שיש בעיראק, איראן, אפגניסטן..).
כמובן שגם עכשיו אחרי הכתבה בניו יורק טיימס, ואחרי ההסברים וההצהרות חזרו גם ארה"ב וגם ישראל
למדיניות ה"אין תגובה" שלהן. בעצם לא אמרנו כלום, לא שמעתם נכון - שכחו מזה

את הסופ"ש העברתי בחגיגת יום הולדת לזוגתי היפה, והיה פשוט כיף..
רציתי לשתף אתכם שבוע שעבר, ואפילו לפני בכל ההתלבטויות אבל לא כלכך יצא עם העבודה והכל,
אז אתם פשוט תאלצו להסתפק בדיווח שאחרי!
ובכן! ביום חמישי - התאריך הרשמי של המאורע לקחתי חופש מהעבודה כדי שיהיה זמן להכנות ובילויים.
היום הועבר ברוגע כללי, הרבה חום ואהבה, יין, קצת חשיש, והרבה הרבה - היא אומרת לי מה היא רוצה
ואני כמו משרת טוב - עושה
אחר כך הגיע הערב בת"א - קצת בשר ועוד הרבה יין לפני שיוצאים לקפה נגה לקצת פול בשביל הנשמה
עכשיו.. קפה נגה הוא מקום מיוחד. לא הייתי שם כמה שנים טובות וקשה לי להגיש שהוא השתנה יותר מדי..
כן בסדר הוסיפו שולחן, הזיזו קצת דברים.. אבל האנשים?
באמת בנות - אם מישהי מחפשת חתן (נשוי, שני ילדים) בגיל חמישים בערך - שם זה המקום!
בתור זוג לסביות די ידידותי (שזה אומר שישבנו ושתינו והסתחבקנו עם השולחנות ליד) איכשהו קרה שעם כל אחת
מאיתנו בנפרד התחילו שלושה זקיינלך חסרי בושה, גם אחרי שידעו שאנחנו ביחד - משהו מדהים.
זה עוד לא קרה לי שם. בכלל, לא זכרתי את זה מהביקורים שלי שם אז (מצד שני אז הייתי הרבה יותר עסוקה
בלהסתכל על הבנות שעברו שם ).
אז שיחקנו קצת פול ושתינו קצת עוד, ובאו חברים לבקר ולהגיד מזל טוב ליפה בנשים, ואחר כך חזרנו הביתה
וישבנו בכיף רק שתינו, עם ג'וינט קטן, ונתתי לה את המתנה שלה (לא מגלה מה היא, אבל היא באורך 18ס"מ לערך, ובקוטר ממוצע,
ויש לה חבר קצת יותר קטן ), שאולי אני אכתוב עליה איזשהו דיווח בהמשך (אחרי מידור קל).
כזה ערב - יופי טופי..
והלילה… נהדר.
אחלה מתנה

יום שישי היה הרבה יותר רגוע - קימה מאוחרת מאד, עישון עם הקפה… קצת שיחת בוקר, קצת קאונטר סטרייק,
קצת מתנה, קצת טלוויזיה.. הכנתי לנו ארוחה פירה וסטייקים..
מדהים איך אנחנו יכולות להתקיים ככה בלי העולם החיצון כלכך הרבה זמן.
חשבתי שזה אמור להמאס על זוגות כל ה"ביחד" הדוחה הזה.. וזה לא עובר לי הרצון הזה, ההרגשה הזו
שמשהו חסר כשהיא לא ליד. מוזר
בקיצור היה יופי של סוף שבוע - שבת היה בדיוק כמו שישי אבל אפילו יותר עצל! כיף!!!

ואז ביום ראשון פותחים Ynet ומגלים שהחטופים שחיפשנו שנה בלבנון, ועוד קצת בסוריה בכלל נמצאים באיראן
(כמו שאמרנו מהתחלה), שבסוריה באמת היה כור איפה שהפצצנו (כמו שאמרנו מהתחלה), שעוד כמה אנשים
מתו בתאונות דרכים, ובצורה כללית העולם עדיין מסתובב לעזאזל וצריך לחזור לחיים!
אוף..
למה אי אפשר שכל הזמן יהיה כמו הסופ"ש הזה (ועדיין יהיה לי טונה של כסף לעשות הכל) ?

מוזר איך רובנו עוברים את החיים מלאים בפחדים..
אנחנו קמים בבוקר, מצחצחים שיניים, מתלבשים "כמו שצריך" לעבודה "הנכונה", יוצאים החוצה,
לא עולים על האוטובוס שלא יתפוצץ, אז לוקחים את האוטו ותוך כדי נסיעה מחשבים את הכסף שהולך
על הדלק ומקווים שאף נהג שעוד לא התעורר לא יתנגש בנו, יהרוס את האוטו וישבית אותו לתיקון,
וכך יעלה לנו עוד כסף וגם את הפרמיה.

לחלקנו עשו בדיקת פוליגרף כדי להכנס לעבודה, חלקנו היו צריכים להביא אפילו אישור שאין לנו תיק פלילי
(כמו שקצב יגיד - צריך אנשים ישרים לעבודה! תיק פלילי יהיה לך הרבה זמן לבנות תוך כדי ), חלקנו היה
צריך לעמוד במבחני יכולת ואינטליגנציה (מה, שוב לרדת על קצב?), הרבה מאיתנו עובדים בעבודות
שאפשר לקרוא להן "מכובדות" וחס וחלילה שלא נתנהג בצורה מכובדת, את זה יבדקו גם..
שאנחנו לא שותים, לא מעשנים, לא עושים צרכים מתי שלא צריך ומצחצחים שיניים פעמיים ביום לפחות
(כמובן שאי נאמנות לאישה\בעל, הכאת ילדים, פדופיליה, ועברות באמת בעלות משמעות לא נכנסות
לרשימת "הדברים שאנחנו מחפשים כדי לא להעסיק אותך").
רובנו אחרי שעברנו את כל הדברים האלה צריך גם לבלות את רוב הזמן שלנו בעבודה כדי שחס וחלילה לא נפוטר ממנה.. אתם הרי יודעים כמה קשה להשיג עבודה (טענה שאני ממש ממש לא מסכימה איתה), ואנחנו הרי רוצים
לצבור כסף, לצבור פנסיה, שגם זה כבר לא כלכך בטוח במדינתנו הקטנה..
אז בעבודה אנחנו מתנהגים יפה, לא מדברים על היציאה המטורפת לילה שעבר,
לא מדברים על מה שאנחנו באמת חושבים, ופשוט אנחנו מישהו אחר.. אנחנו של העבודה. ככה עובר יום.
ואז אנחנו נוסעים חזרה הביתה, עומדים בפקקים, שוב מתפללים שאף אחד לא יתנגש בנו,
מתעצבנים על זה שבפקק האוטו אוכל יותר דלק, ובסוף גם מתעצבנים על זה שאין חניה אף פעם..

הגענו הביתה, אולי תהיה ארוחת ערב מוכנה? מזל שיש לנו כסף לקנות אוכל עדיין, מה שמזכיר לנו - צריך
להתקשר לסבתא לשאול מה נשמע ואם היא צריכה עזרה.. הרי אם לא אנחנו מי יעזור?
מזל שחודש שעבר ביקרנו וראינו מה קורה אצלה, אז הבאנו לה מצרכים וקנינו איתה תרופות.. מי יודע כמה זמן
נוכל גם לעשות את זה… מי יודע אם לשכן שלה ממול יש גם משפחה שעוזרת לו אם הוא צריך..
אז אכלנו ארוחת ערב, למרות כל האזהרות שכל מה שאנחנו אוכלים כרגע הורג אותנו באיזושהי צורה,
וגם מה שאנחנו שותים.
אחר כך הלכנו מהר לחדר הילדים לשאול איך היה בגן\בית ספר, לראות אם הם עשו שיעורים,
וכמובן לבדוק את הצעצועים שלהם - כי מסתבר שגם זה יכול להיות רעיל - ונשמנו לרווחה לגלות
שהיה לנו מזל ורכשנו דגמים שלא מופיעים בהודעה לעיתונות.. בינתיים.

אז עזבנו את הילדים לשחק (אבל לא במחשב כי במחשב יש פורנו אלימות וזוהמה, ובכלל מידע,
שזה משהו שלא היית רוצה שיהיה לילדים שלך) והלכנו לטייל עם הכלב בחוץ.. איזה יופי שיש כלב,
חבר טוב, שומר על הבית, חמוד ופרוותי..
חבל שיש כלכך הרבה חברים טובים שמסתובבים בחוץ ברעב או עומדים בפני הרדמה בצער בעלי חיים,
כי אנחנו כנראה חשבנו שכשאנחנו לוקחים כלב הביתה זה כמו לקחת צעצוע ולכן כשמסיימים איתו,
או שהוא לא עובד טוב מספיק לדעתנו יש לנו את האפשרות לזרוק אותו, ואותן אגודות נותרות המומות וחסרות כסף
לדאוג להם, ולכן נאלצות להרדים אותם.. בגללנו. בגלל שאנחנו, בני האדם, אין גבול לחוצפה שלנו
והכי גרוע - ליהירות שלנו.
אז אחרי שהכלב גם סופסוף סיים את צרכיו (במקום מיועד לכך וכמובן נאסף לתוך שקית מיועדת),
וסיים לדבר עם החבר'ה מהרחוב, אנחנו חוזרים הביתה וריח מוזר מתחיל לעלות לנו באף..
לא, זו לא דליפת הגז מהמכון הקרוב
זה גם לא ריח של שריפה..
אה, כן, זה הריח של החופש… הריח הזה שאנחנו מתחילים להריח כשנגמר היום והגוף שלנו מרגיש
שהוא הולך להיות סופסוף בבית ולנוח, שנגמרו כל הסידורים ושהנה סוף סוף אפשר קצת לשבת..
אפשר לצאת לסרט, לפאב, לבית קפה.. אפשר להשאר להרגע בבית.. כל מה שנרצה כמעט.
להרגע מול הטלויזיה או בבית קפה עם ג'וינט זה אסור כמובן, כי ג'וינט זה הרבה הרבה יותר גרוע מבירה,
וודקה,ויסקי,או קפה.
אחר כך נקפל את הכל, נכבה את האורות, נגיד לילה טוב ונלך לישון כדי להתעורר מחר ולעשות את אותם דברים..

Erase and rewind…?

איפה אנחנו בכל העניין הזה?

איפה אני?

למה אני לא יכולה להגיד בעבודה או סתם ככה לכל אדם "כן, יש לי חברה, ולא חבר.
אני משחקת במשחקים מאד אלימים במחשב, אני גולשת המון באינטרנט, בין השאר לאתרי פורנו כמובן,
אם אין משהו מצחיק או אלים וטוב לראות בטלויזיה. אני מתה מתה על בירה או ויסקי בלילה עם מוזיקה טובה,
אבל הכי אני אוהבת, בערב אחרי הכל, לשבת לי עם ג'וינט רגוע ועם חברה שלי, לראות משהו
מהמחשב או בשידורים של הטלויזיה ופשוט להרגע.."

אני לא יכולה להגיד את זה כי רוב האנשים (כולל כמובן העבודה שיעיפו אותי על טיל) לא יצליחו לשמור על ארשת
פנים אחידה במהלך ההצהרה הזו, ורובם גם לא ירצו כלכך להיות לידי אחר כך..
חלק יגידו פורנו זה רע, זה משפיל נשים וכו' וכו'
חלק יגידו שאני סוטה שיש לי חברה, חלק סתם יסתכלו בתמיהה (ד"א התגובה של - אבל את יפה!?! זו אחת התגובות
היותר מקוממות שיש.. כי ברור שאעבור לנשים רק אם כל הגברים פשוט לא רצו אותי)
חלק יגידו סמים זה רע, את נרקומנית. לא משנה שזה פחות מזיק מאלכוהול, לא משנה שזה לא פוגע שאף אחד..

בקיצור התשובה תהיה - לא מעניין אותנו איזה בן אדם את, אם את חברה טובה לאנשים, אם את עוזרת לנזקקים,
או פשוט בכלל איזה בן אדם את - כל עוד את עושה את א' ב' או ג' מבחינתנו את לא אדם טוב.
כל מה שידענו עליך לפני שאמרת את המשפט הזה - נמחק.
תהיה גאון מחשבים, תהיה עשיר, חכם, פילנטרופ, תעזור, תלמד, תקדם … אבל מה זאת אומרת אתה מקבל בתחת?!?
לא לא, שכח מזה. אי אפשר לסמוך עליך.
אנחנו מעדיפים לסמוך על סוחר הנשק העבריין שמדבר אל "העם", מתחבר אל הרבנים וזורק עלינו כסף.

פלא שאנחנו חיים בפחדים?
רק שיהיה לנו את התחביב הלא נכון והאוכלוסיה תשפוט אותנו בצורה כלשהי, ללא קשר לפגיעה בה.
עצם זה שאתה עושה משהו שלא בנורמה פוגע בה..
ואם פגעת בה, למה שהיא תהיה טובה אליך? תהיה האדם הכי חכם בעולם אבל עדיין תהיה נרקומן מבחינתה.

מזל שלאוכלוסיה שלנו יש כאלה ערכים גבוהים, ככה הגיעו כל האנשים הללו משכמם ומעלה אל עמדות המפתח
בארץ.. כן כן, בזכותם כך נראית הארץ שלנו, אנשים טובים. נורמטיביים לחלוטין..!
לא תראה אותם שותים,לא תראה אותם יוצאים לבלות (אלא אם כן זה אירוע רשמי, ואז האקססורי הקרוי
"תכשיט האישה" יבוא איתם).
בכלל הם לא עושים דברים שמחוץ לנורמה.. רק גונבים, בוגדים, אונסים, משפילים,
מקדמים את חברים שלהם, מזניחים את החובות שלהם.. מזל שהם לא מעשנים, או יותר גרוע הומואים.

די כבר..
זמן לכל החבר'ה הזקנים (חוץ משמעון )לקפל הכל, להגיד תודה היה נחמד, וללכת..
יש מספיק אנשים, צעירים יותר, קצת יותר פתוחים במחשבתם, בתקווה גם מתמחים בנושא שאליו
יבחרו (כמו שלעזאזל זה אמור להיות ולא שדוס שבחיים שלו לא ראה אינטרנט יהיה מופקד עליה).
אני מכירה הרבה אנשים שישמחו לתקן את מה שקורה במדינה, אנשים מדור אחר,
לא מה שקיים כרגע שהוא בעצם חבורה גדולה של אנשים שמתחלפים ביניהם בתפקידים לפי קומבינות
וללא כל קשר לידע שלהם..

תנו לי אנשים שאכפת להם ממה שהם עושים, תנו לי כלכלן למשרד האוצר, דיפלומט למשרד החוץ
(כמה בזיון זה ששר חוץ לא ידע אנגלית..? מסתבר שאצלנו חושבים שזה בסדר גמור, אצלנו טועים),
מישהו מהתחום הצבאי לבטחון, מישהו מתחום הספורט לספורט, אקדמאי לחינוך…
אנשים שמתאימים למה שנדרש בעבודה שלהם!
אנשים שמבינים ואוהבים את התחום שהם עוסקים בו עוד מלפני שהם קיבלו את התיק.

האם באמת הגיע הזמן שקלינגר יהיה ראש ממשלה…??

כן, זה היה התכנון המקורי…

הכל התחיל ביום שישי אחה"צ, קצת אחרי חמש, שעה נהדרת לצאת לדרך צפונה ולהפגש עם חברים שלנו
שפתחו להם זולה על גדת לגונה קטנה יום לפני ולבלות איתם את הסופ"ש. והפעם אורחת נוספת לדרך:
מושו, הכלבה הלא כלבה ביותר בעולם (תמונה\קישור בהמשך..?)
הדרך עברה די חלק, חוץ מהאוטו, שמתעקש לא להעביר הילוכים בצורה אוטומטית, אלא חצי אוטומטית,
כלומר לא להעביר הילוך ורק להרביץ בטורים עד שאני מורידה לגמרי את הרגל מהגז ושמה לאט לאט שוב..
מקסים
בונוס לכל חווית נסיעה.
ניחא.

הגענו בשלום למקום, הכניסה היתה קצת מפחידה כי מסביב התמקמו להם פתאום משפחות של דוסים קטנים
(הדוסים, המשפחות גדולות), ונכנסת נוהגת לבושה רק בגופיה הרגשתי טיפה לא נעים
גם המבטים שלהם לא עזרו
מיד הרמתי טלפון לחברים, שלושה כלומר (כי לקבל קליטה זה נס פה, טוב שהיו דוסים) ועם הדרכה צמודה
(כן, זה בסדר את במקום הנכון, אז מה אם יש דוסים, סעי סעי) הגענו ליעד!

תוך עשר דקות הכל היה פרוק + אוהל מוכן ומזרון זוגי בתוכו - דובש!
הדוסים היו רחוקים
לידינו משום מה התמקמה קבוצת גברברים שהיו במסימת רווקים שם, אבל הם שתו ועישנו כל היום, והיו אחלה
חבר'ה בצורה כללית, אז נסלח להם..
הצעד הבא היה לשבת, לגלגל משהו טעים לעשן, לנוח מהנסיעה ולהנות מהערב הנעים שיורד עלינו על גדת
הלגונה (הירקרקה יש לציין).. אמנם גילינו פתאום שהברחשים גם פתחו את הערב, ושלזה שיש עדר
של פרות שרועה באיזור כל בוקר יש גם השלכות ( ע-ר-מ-ו-ת של קקי בשלבי התייבשות שונים)
מה שכן, דבר לא הכין אותנו לתקלה הבאה - אדם (בינתיים נקרא לו ככה) עם שלושת ילדיו (שתי בנות ובן)
החליט לחנות את ג'יפו ממש מטר שמאלה מהמחנה הנחמד והשקט (ומעלה העשן) שלנו. לא זאת ועוד -
הילדים מיד התחילו לחקור כמובן את השטח (אוי למה לאיתי יש רשיון לאקדח ולי לא??), שכלל את איזור
המכונית שלנו, המאהל, המים, והכל תוך דיווח שוטף לבסיס (כן כן, צעקות).
בתור התחלה שלחנו את ראש המחנה (בעל הרשיון לנשק) לקום ולעשות סיבוב בדיקה והרחקה. הסיבוב
עבר בשלום, הילדים חזרו לאבאל'ה ועדיין שמעו את הצעקות, אבל לפחות הם כבר לא היו בתוך המחנה שלנו
רוב הזמן, חוץ מכמה גיחות.

בשלב זה כבר היה זמן לאכול, הבשר קרא ואנחנו ענינו. החלק של "ארוחת הערב" הסתיים מאד מהר בקולות לעיסה
והנאה רמים. המנצ'וס הכמעט בלתי פוסק המשיך אל תוך הלילה (או שזו רק אני…). שלב ארוחת הערב הוא השלב
שבו התווסף האלכוהול לתפריט, בקטנה, שתי בירות, הוגארדן, צריך ללכת בעדינות עם ערבובים
הערב המשיך, כמו כל ערב טוב שכזה עם על האש, ומדורה, ואלכוהול, ו… כן, המשיך בסיבובי טאקי, ולאחריהם
Asshole המוכר והאהוב. איי.. הירוק והכחול האלה, מכה. מושו עשתה סיבובים בשטח, רדפה אחרי לוטרות (או
ככה לפחות אנחנו חושבים, לא ידוע מה היא חושבת..). באיזושהי שעה בלילה החלטנו שדי, שכולנו מרוחים ואולי
הגיע להזמן לבחון את האוהלים מבפנים
את מושו קשרתי לעץ, ככה שהיא יכלה גם להכנס פנימה אם היא תרצה (היא לא רצתה.. פשוט יופי! :D) , ולילה
טוב לכולם!

Good morning Vietnam!!! כן כן כן השעה שש וחצי בבוקר וקולות ניסור רמים עולים פתאום מן
המרחק.. מה???!
אה, כן (עכשיו הוא נזכר לומר) מנסרים פה משש וחצי בבוקר, היה את זה גם אתמול..
אה, ואללה… (מה זאת אומרת היה גם אתמול!? ולא ראית צורך להגיד?? לפחות להזהיר…??) טוב..
שעה וחצי נהדרת של שינה אחרי זה וגם אותו אדם לידינו החליט שזה הזמן לברך בבוקר טוב והדליק לנו
את הרדיו שלו בווליום טוב… ככה שנקום בכיף… תודה.

** אין אין אין לאנשים תרבות.. קשה לחשוב על זה בשעות הבוקר המוקדמות (לפחות) לא יפה לשים מוזיקה
חזקה, כי אולי אנשים אחרים באיזור ישנים, במיוחד כשהאיזור הוא פתוח ויש בו עוד אנשים ישנים ממך לידך
כי חנית עליהם אתמול בלילה!), קשה לחשוב על זה שכדאי להשגיח על הילדים שלא ירוצו לדברים של אנשים אחרים
ולא יעשו יותר מדי בלאגן באיזור בצורה כללית, כי יש שם עוד אנשים. (החברה בצד השני, מסיבת הרווקים, לשם השוואה - היו הרבה יותר שקטים מהם, באו אלינו גם לראות שהם לא מפריעים, ונשארו חוץ מזה רק באיזור שלהם) **

אני ישר קמתי. די, חם לי קיבינימט!
זאת שלידי, שהתלוננה בשש וחצי בבוקר בכעס שהלך היום כי ה ם העירו אותה ישנה עכשיו כמו תינוקת, נבלה
תמיד יכולה לחזור לישון.
אחרי כשעה של התברברות עם עצמי, צחצוח שיניים, סיבובים, סיגריות, התעוררו סוף סוף החבר'ה (היא עדיין
ישנה, כן) והתחילו להתארגן לכיוון קפה והתעוררות (אני, אחרי שלוש כוסות קולה, ערה לגמרי מחכה למפתח
של האוטו להוציא את המאנצ'ים שיש שם לארוחת בוקר).. הג'וינט של הבוקר הרגיעי אותי..
תוך כדי התעוררה גם זוגתי שלי, החליטה שעדיין היא לא מרוצה מהמצב הכללי, וישבה עם הבעה זעופה..
טוב, מי אני שאשפוט אנשים שהם לא אנשי בוקר.. להיפך! אני מבינה! כל אחד מאיתנו והקטע שלו בבוקר..

ואז פתאום רעדה האדמה… Oh sweet mother! הילדון של האדם שחנה עלינו בלילה! עירום כביום הוולדו..!
הו למה?!
בואו אני אתאר לכם אותו…

…רק מאחורה..
עד שהוא הסתובב..
(אייקון מצביע וצוחק…?)

בשארית היום, תוך כדי כניסה ויציאה למים, טבילות רגליים, משחקי טאקי, גלגולים ואוכל תהינו לעצמינו
למה הילד לא מתלבש, למה אבא שלו מרשה לו להסתובב ככה ואם כבר, אז למה אותו כן ואת הבנות,
שנראות נורמלי, אותן לא? היו גם הדיבורים על ההתנהגות הכללית שלהם (מוזיקה, שעדיין צעקה,צעקות), ועל
הניסורים (קללות קללות) שהתחילו על הבוקר ולא מראים סימנים של התעייפות.
שאלות שברומו של עולם..
תוכניות ההתחרדנות עד מהרה הפכו לתכניות רביצה בצל ותחרויות כגון מציאת המקום הקריר ביותר, ההגעה
המהירה ביותר לטבילה במים, מציאת זוית הבריזה האופטימלית וכו'

כך עברו השעות, ושוב בשעה 17 יצאנו לנו אל דרכנו שמחות וטובות לב, הכל חזר לאוטו, מושו באוטו מאחורה
(לא יאמן כמה היא רצתה לחזור הביתה, לא נעם לה כל עניין ה"חוץ" הזה, היא צריכה בית, מזגן, מקום נקי..
בלי פרות שינהמו עליה..
זהו.
המזדה עמדה יפה בדרך חזרה (מניאק! טוב לך בירידות אה! יופי באמת!!), מצאתי חניה ליד הבית ,ואפילו
הספקתי לכוכב נולד (בוקר טוב ישראל באמת תודה שנזכרתם להעיף את דניאל!)… סופ"ש מושלם.. דוּבש

מה שרציתי להגיד… יש המון המון מקומות לצאת אליהם, להקים אוהל, ולבלות כמה ימים במקום נהדר
רק צריך להתחשב.. כי יקרה מצב שלא רק אתם תהיו בשטח (סופי שבוע זה נקרא המצב הזה) ואתם רוצים
שיהיה לכם כיף ונעים נכון? זה מה שכולם רוצים..
אז לא להגזים עם הווליום, גם של הצעקות וגם של המוזיקה, לא להעיף זבל לכל מקום, לא לפלוש למאהלים
אחרים… סתם אתם יודעים, בצורה כללית, להתחשב…. זה די בסיסי.. אז יהיה לכולם כיף.

זהו..

אה, לא, עוד משהו - תראו איזה יופי של סופ"ש עשינו, שקט ונעים, קצת אוכל, הרבה כיף ודיבורים, כמעט
נטול אלכוהול ולעומת זאת רווי עישונים.. תראו לי מישהו אחד שזה פגע בו, מישהו אחד שלא היה לו כיף.. לא.
לכולנו היה כיף, ואם היה אפשר היינו נפגשים כל כמה ימים, יושבים, מדברים, ומעבירים ג'וינט בינינו.. מה רע??
מה קרה, העולם לא מעניין מספיק אם אין אלימות בין שיכורים, נהגים (סליחה, מחבלים??) שיכורים, ובכלל - אלימות?
העולם רע אם במקום לצעוק, להרוס את הכבד ולריב, היינו יושבים, חושבים על מה שאנחנו אומרים ומה שאנשים אומרים לנו, וצוחקים קצת (ואפשר גם בלי להרוס את הריאות או אף איבר אחר)?
לא.. הוא לא.
אבל עוד לא

**לגבי המוזיקה, מתישהו התעצבנה לה יפתי והחליטה ללכת לצעוק על הבחור.. הבחור מצידו לא היה שם
בכלל באיזור, אז היא פשוט ניגשה לו לאוטו, השתיקה את הנגן וסגרה לו את הדלתות..
אפילו לא היה שם..!!

מאז שאני זוכרת את חיי כאוהבת נשים יש ביטוי אחד שלא ניתן להתחמק ממנו - הביצה
לא ביצה של תרנגולת, לא חלילה של גבר, ביצה כמו בג'יפה טובענית שאי אפשר לצאת ממנה… ביצה

היום פורסם בנענע "המדריך לביצה הלסבית" , שבעצם מסביר את העובדה שבכל מפגש לסביות נתון כמעט כולן
עשו באיזשהו שלב את כולן, היו חברות של.. אקסיות של כמעט כולן, אבל עדיין חיות אחת עם השניה בשלווה..
זו נקודת מבט מאד נחמדה ויפה על העניין הזה של פשוט לבדוק את כל המלאי (המצומצם,אכן) לפני שבוחרים במשהו.

אני לא מסכימה עם העניין הזה..
נקודת מבט אישית: אף פעם לא התערבבתי עם העסק הזה. את רוב בנות הביצה לא עשיתי,
שלא נדבר על כך שאני לא מכירה ואפילו לא מוכרות לי.
היה לי מזל.. הראשונה שלי היתה ממש קרוב, השניה בחו"ל, וכשחזרתי לארץ היתה אחת אחרת.
אחת אחרת שכבר שנה וחצי איתי.
אולי זה קשור לזה שלא הסתובבתי באותם שני מקומות ספציפיים "כי שם יש בנות.."
אולי זה קשור לזה שלא זרקתי זין על כל העניין הזה, וכמו עם בנים - מה שיבוא יבוא.
אין מה לרדוף אחרי מישהי או מישהו. יצאתי לפאבים הרגילים שלי ושם גם יש מספיק מבחר.. תאמינו לי..
זיון מזדמן באיזו מסיבה, כי זה מה שקורה במסיבות, אבל זה המקסימום.
יכול להיות שזו הבעיה. שמרוב חיפוש כל הזמן אחרי בת זוג הבנות האלה מסתובבות אחת על השניה כמו קרוסלה.
למה אני יכולה להגיד לא, ולצאת רק עם מי שבאמת מוצאת חן בעיני (ועל אותו משקל להתמזמז במסיבה רק עם מישהי שמוצאת חן בעיני)?
יכול להיות שבנות פשוט הולכות כמעט על הכל ואז מגלות שזה לא מתאים (דאאא..!)…?
או שזו סתם נואשות פטתית כזו… כמו בנים
אז למה?
כלכך הרבה "זוגות" ראיתי, שלא ברור מה הקשר ביניהן, וכל שבוע זוג אחר, וכל אחד מהשבועות האלה "אהבה גדולה"
כן, יש ללסביות גם נטיה להצהיר על אהבה גדולה אחרי יומיים בערך.. What the fuck?

מה שאני רוצה להגיד, העניין הזה עם הביצה פשוט מבחיל קצת. בנות - צאו לעולם!
יש לסביות גם מחוץ למיגרנה (כן מינרווה מינרווה, הייתי שם שלוש פעמים אולי)!
להיפך, ממה שיצא לי לראות דווקא ה"טובות" לא יהיו שם. הן גם לא יהיו במסיבות נשים ברשפון.
אלו שיש להן גם מעבר, אלו שיש בהן קצת תוכן אפילו אולי, הן יהיו במקומות שהן באמת אוהבות, שלהן כיף.
במקומות האלה גם תראו אותן כמו שהן, כמו שצריך..
לא כמו "עוד אחת שהגיעה למינרווה, כולנו יודעים מה מחפשים במינרווה, בואו נעשה עליה סיבוב"
לא זכור לי שאי פעם הלכתי לפיק-אפ בר כדי למצוא גבר, למה שאני אעשה משהו שכזה כדי למצוא אישה?
יש הכל חופשי בשטח, לא צריך ללכת לצער בעלי חיים

אתן הרי אומרות שיש רדאר לא? אז יאללה, תראו אותו. אפשר למצוא בנות בכל מקום, נראה אתכן.
אז אני מבטיחה ששבוע אחרי לא תגלו שבעצם היא היתה שנה עם חברה שלכן, או שעשתה את כל הברמניות
או לפחות הסיכוי לזה יהיה הרבה יותר נמוך.

…היא טובה בשבילי, אז היום אני לא נותן לה ללכת..

לא היום לא מחר, לא אף פעם לא בגלל דיעה של מישהו אחר.
אני לא הבן אדם הזה.
מצד אני אף פעם לא הייתי צריכה ממש להלחם בשביל מי שאני
בשביל שמישהו אחר יגיד סוף סוף - אה, זה בסדר איך שהיא חיה. אני מוכן לחיות עם זה, נרשה לה.

אין לטעמי חוצפה יותר גדולה, יוהרה ויומרה יותר גדולה מאשר לחשוב שיש לך את הכח לחלק את האישורים הללו
עוד כשהייתי ילדה, לפני שידעתי מה אני מי אני וכו' ידעתי שאני כזו. ידעתי שאני אף פעם לא מתפשרת
על מה שעושה לי טוב - כל עוד הוא לא פוגע באנשים אחרים.
זו נראתה לי דרך מצוינת לחיות את החיים, חיה ותן לחיות, לא?

בדיוק כשרציתי לקבור את הכל ולקפל את הדגל
ועד שמצאתי אמת אמיתית והיא שמה לי רגל
תחזיק במוטות שתקעו אנשים ותקשיב
זה נגד הרוח
מעיפה בניינים ונותנת לי כוח

ומה תעשה עם המאבק הזה? כמה אבסורד זה "להאבק" רק כדי שתוכל לחיות בשקט, בבטחון
בשביל הרבה אנשים זה גם להיאבק על הזכות שלהם לחיות, על הזכות שלהם לצאת לרחוב בלי לפחד
בלי להתבייש במי שהם, או במי שהם עושים ולא לחשוש שהנה עוד רגע חבורה של "הוגי דיעות"
יתנפלו עליהם בנסיון חינוך אחרון, או סתם מתוך שנאה ואי הבנה כמו שהרבה ניאנדרטלים אוהבים לעשות
(אותם ד"א אפשר לזהות בגיל מוקדם, אלו אותם ילדים שיתעללו בחיות כי הם יכולים ע"פ רוב.)

ביום שמש יפה אני קם מאוחר ופותח חלון לרחוב
יש מיליון אנשים שעוברים לפני קצת רחוק וקצת קרוב
ויש יופי של ים והאוויר כבר נקי מהגשם שהיה כאן אתמול
האהבה שלי, אם זה חיוך אמיתי אני הפסקתי לשאול
אני הפסקתי לשאול, אז עכשיו
אני לא נותן לה ללכת…

אני מי שאני, ואני לא אתנצל. לשלוח אותי לכל מיני ארצות ליצג את המדינה לא היתה שום בעיה
כשזה שירת את האינטרסים.
לבקש ממני לחתום שנים על גבי שנים קבע בכל מיני יחידות מיוחדות זה גם בסדר..
להציע לי תפקידי הדרכה וחינוך לילדים - מצוין..! (כל עוד אף אחד, אבל אף אחד לא יגלה שלסבית
רחמנא ליצלן עוזרת בחינוך ילדיהם)
אבל חוץ מזה, אזרחית סוג ב' גברת.. אז מה עם התחתנתם? זה לא נחשב, לא. אתם לא יכולים להתחתן בכלל.
אז מה אם יש לכם ילד ביחד, זה לא יכול להיות, זו לא משפחה..
ומה זאת אומרת אתם רוצים לאמץ? מה גורם לכם לחשוב שינתן לכם? איזה מן משפחה תתנו לו?
הרי הומואים כל הזמן מזדיינים וחוגגים, מלאי מחלות ופריצות, סוטים וחולים - אסור לתת להם
הילד יגדל להיות סוטה..! חולה נפש..! פושע… או הכי גרוע - הומו כמוהם!

….מה שכן, אם אתה ממש מיוחד, וממש צריך אותך, נסכים לנצל אותך, אם רק תסתיר את עצמך.

וכל זה התחיל מזה ששמעתי את השיר, השיר שמדבר על זה כלכך טוב, כלכך יפה.
אז חברים, על האהבה שלי אני לא מתפשרת, ואם היא עושה לכם רע - אז אתם אלו שצריכים להתמודד
כי בניגוד אליכם יש מגזר שלם של אנשים שאפילו להתחבק בציבור גורם להם לאי נוחות. הם יודעים שחצי
מהאוכלוסיה כרגע סובבה את הראש, יכול להיות שהם אפילו שמעו את הלחשושים הנדהמים "איך הם מעיזים לפני כולם"
ומה הם עשו? לא אמרתי התנשקו אפילו, אמרתי התחבקו.. "תראה תראה אותם…! פשוט דוחה…עוד רגע
הם גם יזדיינו מולנו"

תראו לי זוג סטרייטים שמתבייש להתנשק קצת לפני אנשים, שלא לדבר על ללכת הרבה מעבר לזה כמו שהרבה
זוגות סטרייטים תמיד מרגישים נוח לעשות, גם אם זה בציבור… למה לא? זה נורמלי.. נורמלי.. גועל נפש.
אין שום דבר נורמלי בלראות שני סטרייטים בפורפליי במקום ציבורי אין שום דבר נורמלי בלראות כל זוג בפורפליי במקום ציבורי. נורמלי מאד לראות שני אנשים אוהבים מתנשקים או מתחבקים.
כל עוד הם אנשים נורמליים.
צריך לקבל אישור לזה, שזה לא גורם אי נוחות לאף אחד. אנשים יכולים להפגע. זה הרי כמעט פורנו.
(את הכל כמובן אפשר להביא בהקבלה גם לדה-קרמינליזציה של המריחואנה בארץ, את השקרים ותמרון הציבור
ע"מ לשמור תקציבי משרדים, ההתעלמות המוחלטת מהבעיות האמיתיות בארץ והתעסקות בנושאים ה"קלים", חוסר המודעות לחשיבות החינוך, מניפולציות של סקרים ודיעות קהל. …פעם הבאה… ;))

חברה שלי ואני, אנחנו נתחתן. אנחנו כנראה נצטרך לנסוע לקנדה בשביל זה, אבל זה יקרה.
אחרי זה תהיה בארץ מסיבה ענקית, מסיבת חתונה כמו שצריכה להיות, כמו שזוגות שלא צריכים למצוא ממון
להטיס את המכרים, המשפחה, והחברים הכי טובים שלהם חצי עולם, כמו אלו שעושים את זה בארץ.. נורמלי.
אבל מתישהו, מתישהו אני בטוחה שיפרידו סוף סוף את הדיעות הקדומות, השנאה והדת מהארץ. הארץ שלנו
שכולנו כלכך אוהבים ותושביה משניאים אותה עלינו.

ונסיים בעוד קצת עברי לידר (הראנדום בוינאמפ לא מוותר ;))

אמרו לה לגשת, אמרו לה לשכב
לחצו לה בבטן, הרביצו בגב
אמרו לה ילדה, את פנים אחרות מכולם
אמרו לה ילדה, אין לך מקום בעולם

אמרו לה תראי, את חושבת אחרת
וגם כשגדלת את עדיין זוכרת
נשברת ועפה לשמיים שלך

ואולי במקרה יגמרו החיפושים
ואולי הוא יהיה הדבר שבשבילו
החזקת חיים

ואומרים לה לשמוח, רוצים שתאהב
רוצים שתצחק, שתחיה ועכשיו
אבל איך בחלום, היד מתרוממת
זה נראה אמיתי והנה היא שוב
משחקת איתם והם נחמדים
אוספים ממתקים ושומרים

שאולי במקרה יגמרו החיפושים
ואולי הוא יהיה הדבר שבשבילו
החזקת חיים

ואיפה החיים שלך היום, הא?
מערכת ויתורים גדולה
זה לא האמיתי שמחפשים
זה רק הרגש שחוטף מכה
דירה יפה בעיר קרה, רחוק מכאן
כל כך רחוק עכשיו, רחוק מכאן

ואולי הוא יהיה הדבר שבשבילו
החזקת חיים
ואיפה החיים שלך
ואיפה חברים שלך

*עברי לידר - ביום שמש יפה
*עברי לידר - ואולי

שבת שלום