Smoke'N'Pride 4.0

Its usually at night that I find myself here..
Its the most quiet time indeed, more important - its a time when there are'nt many people
out there left to play with.. servers are empty, no one to kill.

so then I find myself sitting, infront of my comp (not now ofcourse since the bitch is dead but in general) wondering around places to find something interesting to get me through the next couple of hours.

Also at night for some reason my thoughts come in English… am I on US time..?!

Hehee.. I guess I shouldve said ahead - it mostly happens when I dont smoke.

No smoke = No sleep (or 4 hours of trying to falling asleep) for Lem

If Lem isnt stoned Lem is Hyperactive,

which isnt too healthy if you have people around you that REALLY want to sleep

Either that or I do have a smoke, but I had a day off and slept most of it
That, sadly, is not the case!!

So I sit here at night, wonder around as I said.. mostly reading lots of useless shit
til theres a light out and i go pretend to sleep for an hour
And I look for something interesting to do, read, think
but what I find time after time are people. People I didnt think I would.
interesting people

I dont talk to them - come on you know me better. I Feeeeel them out there
I know Im here, and I feel all those people that are now connected.
Logged in souls..
Trying to connect ( קצת קיטש לפנים) in this world
To get their mails, to read their news, find love (Ew ew ew), kill people, write…
Sometimes I can actually feel a person, really feel them.
And thats the thing I love the most

This post has no point, in case you were wondering
Just some thoughts.
Goodnight, to all of you out there

ברור! ברור שהיה שם כור… הרי איזו עוד סיבה יש לנו להעלות מטוסים לאויר, להפציץ בשטח מדינה אחרת - ולא הכי
ידידותית יש לציין, לנייד חצי מהאוכלוסיה הצבאית שלנו לאיזור, ואז מהר להבריח אותם חזרה אחורה,
לגרום לתקרית בין לאומית ואז להתעלם מזה במשך שבוע?

כמו שאמרתי לכם… פתאום גם ארה"ב נזכרו היום להוציא איזו הצהרה שבאמת התרענו להם על זה מזמן
ושהם החליטו לא לעשות כלום.. צריך לבדוק את השטח (כן, מבדיקות שטח הגענו למה שיש בעיראק, איראן, אפגניסטן..).
כמובן שגם עכשיו אחרי הכתבה בניו יורק טיימס, ואחרי ההסברים וההצהרות חזרו גם ארה"ב וגם ישראל
למדיניות ה"אין תגובה" שלהן. בעצם לא אמרנו כלום, לא שמעתם נכון - שכחו מזה

את הסופ"ש העברתי בחגיגת יום הולדת לזוגתי היפה, והיה פשוט כיף..
רציתי לשתף אתכם שבוע שעבר, ואפילו לפני בכל ההתלבטויות אבל לא כלכך יצא עם העבודה והכל,
אז אתם פשוט תאלצו להסתפק בדיווח שאחרי!
ובכן! ביום חמישי - התאריך הרשמי של המאורע לקחתי חופש מהעבודה כדי שיהיה זמן להכנות ובילויים.
היום הועבר ברוגע כללי, הרבה חום ואהבה, יין, קצת חשיש, והרבה הרבה - היא אומרת לי מה היא רוצה
ואני כמו משרת טוב - עושה
אחר כך הגיע הערב בת"א - קצת בשר ועוד הרבה יין לפני שיוצאים לקפה נגה לקצת פול בשביל הנשמה
עכשיו.. קפה נגה הוא מקום מיוחד. לא הייתי שם כמה שנים טובות וקשה לי להגיש שהוא השתנה יותר מדי..
כן בסדר הוסיפו שולחן, הזיזו קצת דברים.. אבל האנשים?
באמת בנות - אם מישהי מחפשת חתן (נשוי, שני ילדים) בגיל חמישים בערך - שם זה המקום!
בתור זוג לסביות די ידידותי (שזה אומר שישבנו ושתינו והסתחבקנו עם השולחנות ליד) איכשהו קרה שעם כל אחת
מאיתנו בנפרד התחילו שלושה זקיינלך חסרי בושה, גם אחרי שידעו שאנחנו ביחד - משהו מדהים.
זה עוד לא קרה לי שם. בכלל, לא זכרתי את זה מהביקורים שלי שם אז (מצד שני אז הייתי הרבה יותר עסוקה
בלהסתכל על הבנות שעברו שם ).
אז שיחקנו קצת פול ושתינו קצת עוד, ובאו חברים לבקר ולהגיד מזל טוב ליפה בנשים, ואחר כך חזרנו הביתה
וישבנו בכיף רק שתינו, עם ג'וינט קטן, ונתתי לה את המתנה שלה (לא מגלה מה היא, אבל היא באורך 18ס"מ לערך, ובקוטר ממוצע,
ויש לה חבר קצת יותר קטן ), שאולי אני אכתוב עליה איזשהו דיווח בהמשך (אחרי מידור קל).
כזה ערב - יופי טופי..
והלילה… נהדר.
אחלה מתנה

יום שישי היה הרבה יותר רגוע - קימה מאוחרת מאד, עישון עם הקפה… קצת שיחת בוקר, קצת קאונטר סטרייק,
קצת מתנה, קצת טלוויזיה.. הכנתי לנו ארוחה פירה וסטייקים..
מדהים איך אנחנו יכולות להתקיים ככה בלי העולם החיצון כלכך הרבה זמן.
חשבתי שזה אמור להמאס על זוגות כל ה"ביחד" הדוחה הזה.. וזה לא עובר לי הרצון הזה, ההרגשה הזו
שמשהו חסר כשהיא לא ליד. מוזר
בקיצור היה יופי של סוף שבוע - שבת היה בדיוק כמו שישי אבל אפילו יותר עצל! כיף!!!

ואז ביום ראשון פותחים Ynet ומגלים שהחטופים שחיפשנו שנה בלבנון, ועוד קצת בסוריה בכלל נמצאים באיראן
(כמו שאמרנו מהתחלה), שבסוריה באמת היה כור איפה שהפצצנו (כמו שאמרנו מהתחלה), שעוד כמה אנשים
מתו בתאונות דרכים, ובצורה כללית העולם עדיין מסתובב לעזאזל וצריך לחזור לחיים!
אוף..
למה אי אפשר שכל הזמן יהיה כמו הסופ"ש הזה (ועדיין יהיה לי טונה של כסף לעשות הכל) ?

חבר טוב השאיר לי פרחון קטן וירקרק..

..ברצוני להודיע בצער רב על פטירתו של פרחון קטן וירקרק…

אכן, בלב קר נלקח פרח בדמי ימיו, נקצץ טוב טוב, עורבב קלות עם פארש (טבק סיגריות למתקשים),
גולגל אל תוך סיגריה דקה וקטנה, וכרגע עולה באש תוך הפצת עשן וניחוחות לכל עבר

..ושוב ההרגשה המוכרת ההיא, שוב הטעם הזה
שאיפה אחת וכבר מתחילים להרגיש זרמים בראש.. מן צמרמורת קלה שכזו בצידי הרקות ובאזניים..
עוד כמה כאלה וגם הלשון תתחיל להרגיש מוזר, כאילו היא נרדמת.. הכי כיף.
כל הגוף רגוע, שרוע, והמוח? טס..
זו הסיבה שאתה סובל כרגע יקירי, כן, כי המוח טס אז החלטתי לכתוב. ומה עושים? אל דאגה, תמיד מוצאים!

פתאום התחלתי להתגעגע למשחק שהייתי משחקת בו פעם Global Operations .. גם כתבתי טיפה עליו לא מזמן.
זה משחק רשת ברובו, מה שאומר הרג אנשים בשידור חי, וכמובן אינטראקציה שאין אין אין כמוה.
דמיין לעצמך רגע, שכמותך יושבים כרגע מול המחשב עוד אלפי (!!) אנשים. שיכורים, מעושנים או יותר גרוע,
ועושים ב-ד-י-ו-ק מה שאתה עושה - מסיבה! כמו להיות בפאב גדול ומלא מחשבים
חלום כל גיק גאה באשר הוא..!
אבל אין לי אותו עכשיו, אז נחזור לנושא..

עכשיו גם יש לי זרמים ברגליים.. כיף כבר אמרתי?
אני לא מבינה מה הבעיה של אנשים עם זה..
אלימות?
בוא מישהו שינסה להרים אותי מהכסא\ספה\כורסא אחרי שאני מעשנת!

…בוא מישהו תעזור לי למצוא את הרגליים…

טוב לא עד כדי כך, אבל אני אקום רק בשביל משהו ממש חשוב - אוכל וחובות למיניהן - לריב בטוח לא
עזוב אותי בשקט, בוא נדבר על זה קצת

שבוע שעבר שודרה התוכנית - על-סם ב Yes דוקו
אני כמובן ראיתי אותה רק לפני יומיים, בשידור חוזר. מזל שב YES משדרים כל דבר חמש פעמים..
מעניין אותי לכמה אנשים יצא לראות את זה.
חברים היו פה כשהתכנית שודרה, ודיברנו על זה שמעמידים את הסטלנים בכל מיני מבחני זכרון, קואורדינציה וכו'..
אתם יודעים - כל הסימפטומים הידועים.
את כולם בוחנים כשהם מסטולים, והתוצאות כמובן ידועות, כי מה לעשות - מסטולים. אבל למה אף אחד
לא בוחן אותם אחרי הסטלה?
בשום מקום לא מראים את זה..
מעבר לזה התכנית עצמה היתה די פרווה, לא טוב ולא רע, לא פה ולא שם. טוב שיהיה, שבוע הבא סמים קשים.
הרי מי שלקח את הזמן באמת לבדוק יודע את כל העובדות, הטובות והרעות, בקשר לזה, ועשה את הבחירות שלו.
אחרי שאני בדקתי את העובדות, ואפילו עשיתי ניסוי קטן, אז החלטתי לנסות. אם הייתי ג. יפית - הייתי מפרסמת!

"קרה לכם פעם, שאחרי יום עבודה ארוך רציתם רק לשבת ולהרגע עם האנשים שאתם הכי אוהבים, אבל
לא בא לכם להתלבש, לצאת מהבית, למצוא חניה ומקום לשבת בו… ובכלל לא כלכך בא לכם אלכוהול?
ולנהוג אחרי בא לכם?
נכון שהיה יכול להיות נחמד אם היה לכם משהו זול וזמין בבית שלא יעשה לכם הנגאובר מחר,
או בחילות וכאב ראש הלילה?

בדקתי ומצאתי!

הגאנג'ה בקפה דוּבָש - יעילה, טעימה ועושה את העבודה! קנו לכם כמה גרמים ושבו בבית עם בן\בת הזוג,
או החברים הקרובים, גלגלו לכם סיגריה, והנה ערב מהנה של דיבורים וצחוקים, או צפיה בסרטים לכל החבורה!
זה זול! זה שווה! זה וואו…"

* קפה דוּבָש הינו מקום פיקטיבי לחלוטין, כל הדמויות והדברים בכללותם, כמובן - פיקטיביים

רצו שאני אתארח בתוכנית הבוקר של אברי גלעד ועינב גלילי..

מסתבר שביום שישי האחרון היתה כתבה בידיעות אחרונות על התופעה שחיילים מעשנים..
יכול להיות שיותר נכון להגיד התופעה שחיילים נתפסים מעשנים, אבל בכל מקרה, על זה היתה הכתבה - חיילים, עישונים, צבא.
לצערי לינק אין לי לתת בגלל שהכתבה היתה בעיתון ו YNET מסתבר לא חשבו שהיא מעניינת מספיק כדי להעלות אותה גם באינטרנט.

את הכתבה עצמה לא קראתי, למרות שמתוקף חלק מתחביבי יצא לי כבר לשמוע על מה מדובר וטיפה לגעת בנושא,
אבל באמת שלא הייתי מעורה עד כדי כך בעניין.
מבחינתי הרי אין פה שום חדשות.. מה חדש בזה שחיילים מעשנים?
גם כשהייתי אני בצבא הם עשו את זה, לא נראה לי שמשהו השתנה חוץ מרמת החיפוש ומעורבות התקשורת.

תבינו אם ככה למה הפתיע אותי פתאום אתמול טלפון מ"ידידי" אוהד שם-טוב, מזכ"ל עלה-ירוק
בו הוא שאל אותי אם יש סיכוי שאוכל מחר להתארח בתוכנית של אברי ועינב ולדבר על נושא העישון בצבא
בתור מישהי שאינה קשורה לעלה ירוק, אבל מעשנת, וגם עשתה דברים "מעניינים" בצבא.
אחרי שההלם הראשוני שכח, נזכרתי שיש לי לימודים הבוקר, ולכן אמרתי שלא.
לא עברו עשר דקות וחזר אלי מר ש"ט בתחינה נוספת, טוען שראו את קורות החיים שלי באתר עלה-ירוק
(שמסתבר שעדיין שם עוד מלפני הבחירות שעברו) והם מעוניינים בי ספציפית לעניין,
ומכיוון שאמרתי לו לא שאל אם הוא יכול לתת את הטלפון שלי לתחקירנית של התוכנית שתסביר לי עוד.
אחרי מחשבה קצרה אמרתי שכן.
אל תשאלו אותי למה. זה עניין אותי, עניין אותי לראות מה היא תגיד, מה היא תציע, ובצורה כללית - הזדמנות
לשבת ולדבר קצת על העניין, להשמיע קצת הסברים או טיעונים בעד, שיבואו מתוך נסיון,
שאולי יעזרו לקהילת המעשנים בארץ.. אולי גם זה נשמע לי טוב.

אז ההיא התקשרה, היתה מאד חמודה חובה לציין, קודם כל שאלה אותי על עצמי, מי אני, מה עשיתי בצבא וכו'..
אחרי שאמרתי לה היא התלהבה קצת יותר מזה שאבוא, ולי נהיה יותר קשה להגיד את הלא שלי.
היא שאלה אותי גם מה דעתי על העניין, ופה הסברתי לה שבעוד שאני מאד (מאד מאד) בעד דה-קרימינליזציה
של העשב המתוק כשלעצמו, אני לא חושבת שראוי שחיילים יעשנו כאשר הם בתפקיד.
אין לי שום בעיה עם עישון בסופ"ש, או ברגילה נגיד (מה שהופך את כל עניין העישון בצה"ל לבלתי-בדיק),
אבל אם אתה חייל במחסום, בעמדת מכ"ם (ועל אותו משקל באזרחות - מאבטח למשל) אין שום הצדקה שתעשן עכשיו.
יש לך עבודה, עבודה שאמורה להיות חשובה לבטחון של כולנו - תמתין.
אני לא רואה אף אחד פותח בקבוקי וודקה שם, נכון?
(כן, אני יודעת שגם זה רץ שם טוב, אבל על זה לא עושים כתבות.. מעניין למה)

אחר כך הסבירה לי התחקירנית על מה שהולך להיות בתוכנית - יבוא עורך הדין של אותם חיילים שנתפסו השבוע מעשנים וידבר
על כך שהתופעה אמנם פסולה, אבל כל העניין נובע מטיפול לקוי של צה"ל בחיילים
שסובלים מנזקי ההתנתקות, מלחמת לבנון וכו', ובאמת הם לא מקבלים שום חופש, שום טיפול פסיכולוגי ראוי..
רק מקבלים סיפוח למחסום.
החיילים שלנו נמצאים במלכוד.

אנחנו חוזרים בסוף היום הביתה אחרי העבודה, ויש לנו (בתקווה) איזושהי דרך לנוח, לפרק את המתחים.
בעל\אישה, חבר\חברה\חברים, כלב, בירה, ויסקי, ג'וינט, טלויזיה, ספר..
נתעלם לרגע מהג'וינט כי גם לנו זה לא חוקי.
להם אין את זה. אמנם אנחנו כולנו עשינו צבא ויש לנו את הפריווילגיה לומר - כולנו עברנו את זה,
גם הם יעברו, יהיה בסדר, אבל האם באמת אז זה היה אותו דבר..?
אנחנו לא עברנו את ההתנתקות, אנחנו לא היינו צריכים לקרוע אנשים, ולפעמים חברים ומשפחות
מהבתים שלהם תוך כדי שהם מכים אותנו ומקללים אותנו, וכל זה רק כדי לחזור מחר ולעשות את זה שוב
בלי ללכת הביתה, בלי לנוח..
במשך כל תקופת ההתנתקות הם היו בתוכה.
ואז התקופה הזו נגמרה, דובר על טיפולים פסיכולוגיים לחיילים, נאמר גם שזה יצא לפועל.
ממה שאני שמעתי מחיילים ששרתו שם ברובו זה יצא לפועל כמו שרוב הדברים יוצאים לפועל בארצנו - כלומר לא.
בחלק קטן מהמקרים, כך נאמר לי, באמת הם קיבלו טיפול פסיכולוגי, רק שזה היה משהו בסגנון:
אה, ההתנתקות גרמה לך לסיוטים? לטראומה? באמת? טוב, תשתה תה..

לא נגמר זה והנה באה לה המלחמה.
כל מי שלא עומד כרגע ממש במחסום מנויד ללבנון. כולנו שמענו סיפורים על מה שהיה בלבנון.
המארבים, הארגון, האוכל, כל ההתנהלות הצה"לית הכושלת. ובאמצע - אנחנו.
אנחנו = המילואימניקים שהגיעו ונתנו הכל, וקיבלו ז' בתמורה, אבל בסוף גם הלכו הביתה
ואנחנו גם = החיילים הסדירים, שאחרי שיצאו במז"ט מלבנון פשוט חוזל"שו חזרה לאן שהם היו לפני.
אין סנטימנטים, זה צבא כאן.
אלו שלוש השנים שכל אוחד נותן, אין אמא ואבא, יש צבא והצבא קודם.
הצבא עושה מארבים בכל שעה, הצבא שומר, הצבא פועל… וגם אם אתה לא צריך להיות בפעולה הספציפית מה תעשה?
אין שום הירגעות בלשבת באוהל שעתיים רק כדי לצאת לעוד שמירה, אין שום אפשרות לשבת בלילה בכיף כמה שעות,
כי ממש עוד מעט מתחילה עוד שמירה, עולים לעוד מארב.. 7\24 צבא.
סיר לחץ שכזה, ואחר כך שואלים למה חיילים מתנהגים ככה, למה חיילים מתפרצים על העומדים במחסומים לפעמים,
למה היד קלה על ההדק לפעמים…למה?

כי ככה זה. זו סך הכל ערימה של ילדים שנתנו להם נשק, העבירו אותם כמה חודשים של אימונים
ושלחו אותם להתמודד נגד ארגוני גרילה ברמה הכי גבוהה בעולם בצורה יומיומית וללא מנוחה.
ילדים עם נשק ביד שלא יכולים לסמוך כבר אפילו על אישה בהריון שהיא באמת בהריון ורק רוצה לעבור ללדת,
ולא בעצם באה להעביר מטען.
ילדים שכל היום צועקים עליהם ערבים מקופחים מצד אחד, שמאלנים מצד שני - כי גם אנחנו
מצאנו דרך לעשות אותם הרעים, ומצד שלישי גם צועק עליהם המפקד - יש לך עבודה! אתה לא נח!
לאן כל זה ילך? תארו לעצמכם את כל המטען הזה שנצבר שנצבר אצלם - מה הם אמורים לעשות איתו הילדים האלה?
להתמודד
כמו כולנו.
קצת חוסן נפשי, מה רע?
ילדים…

לכל אדם יש בעיה להתמודד עם רמת מתח שכזו לאורך זמן.
כל אדם יראה תסמינים של המתח הזה אחרי תקופה קצרה.
כולנו מכירים את התסמינים של מתח… עצבים, חוסר מנוחה, דופק גבוה, כאבי ראש.
עם תוספת של חוסר שינה - שהיא מנת חלקם של הרבה מאד מהחיילים - אנחנו מקבלים קוקטייל הזוי
של עצבים ובלבול.. והנה הולכת לה השפיות.

אני לא חושבת שהם היו צריכים לעשן שם. באמת שלא.
עם כל הבעד שלי בנוגע לעישון אני חושבת שהעבודה שלהם חשובה מדי מכדי שהם יזלזלו בה
ויפנו ל"עיסוקי פנאי", ועוד כאלה שפוגעים להם בחדות ובעירנות.
תדליקו סיגריה במקום הג'וינט הזה.
אני גם מבינה אותם. אני מבינה שזה הרגיע אותם, מבינה באמת.
מבינה שהאפקטים שיוצר העישון הם הכי טובים לבעיה כמו שלהם.
העישון מרגיע, לא מרגיע כמו סיגריה אלא מרגיע באמת. העישון נקי, לא משכר אותך,
לא תסריח אח"כ מאלכוהול ולא תהיה שיכור - כי סטלה זה בראש, אם צריך פשוט מעיפים אותה.
שיכרות אי אפשר להעיף.

*שמעתי גם על סמים קשים יותר מג'אנג'ה בסיטואציות האלה. ועל זה בכלל אין מה לדבר אני נגד ובגדול.
אלו דברים שממש מסוכן להתעסק איתם כשאתה בתפקיד.
לא ניתן "להתיישר" מהם בשניה, והם פוגעים ביכולות הרבה יותר מעישון והרבה פעמים יותר משתיה.

..לראיון, כאמור לא הלכתי בסוף, למרות שמאד אהבו את דעתי ואת מה שהיה לי להגיד
(בנוסף לקו"ח היחסית משכנעים שלי בתור אדם רציני ), הציעו לי מוניות והחזרה ללימודים,
התחננו שאשקול מחדש, שזה נושא שחשוב לדבר עליו.
אחרי הרבה הרבה התלבטות ונסיונות שכנוע אמרתי להם סופית לא.
לא מתאים לי להלחץ לפני הלימודים ולקום בחמש ומשהו בבוקר לכבוד זה, מה שגם שלא משלמים לי
בשביל השעתיים נסיעה + שלוש דקות דיבור במקרה הטוב, וכולנו יודעים מה קורה תמיד כשמדברים בטלויזיה
על נושאים במחלוקת - כלום חוץ ממריבה עם אותו צר אופקים שהביאו לשבת מולך. לא באתי לריב.
לא חששתי משאלות "מפילות", זה ממש לא העניין.
אני פשוט יודעת מה משקלו של אייטם קטן שכזה - 0 גרם.
לא הולכת לשבת בטלויזיה ולהגיד - כן עישנתי בתקופת הצבא, כן גם חיילים מסביבי עישנו,
כן גם בכירים מסביבי עישנו ( אמרתי לבחורה גם מראש - אני לא הולכת לחשוף איפה הייתי, לא הולכת ללכלך
על המקום, ובמיוחד לא לגרום לחיילים המשרתים שם בהווה לסבול מיתר בדיקות ) כמוני יש עוד אלפים.
אלפים שגרים יותר קרוב לת"א ולאולפנים ואולי כן מרגישים שיש להם מה להגיד ורוצים להיות בטלויזיה
(וגם עשו משהו מעניין בצבא).
אז עם כל כאב הלב (ובאמת כאב, כי סך הכל זו עוד הזדמנות להסביר, כביכול, אם לא מסתכלים על זה
שהטקטיקה הזו לא עבדה אף פעם) אמרתי לא.
אמרתי גם שאמשיך לחשוב על זה ואחזור אליה אם בכ"ז אשנה את דעתי.
לא שיניתי
אבל המשכתי לחשוב על זה עד עכשיו.

מוזר איך רובנו עוברים את החיים מלאים בפחדים..
אנחנו קמים בבוקר, מצחצחים שיניים, מתלבשים "כמו שצריך" לעבודה "הנכונה", יוצאים החוצה,
לא עולים על האוטובוס שלא יתפוצץ, אז לוקחים את האוטו ותוך כדי נסיעה מחשבים את הכסף שהולך
על הדלק ומקווים שאף נהג שעוד לא התעורר לא יתנגש בנו, יהרוס את האוטו וישבית אותו לתיקון,
וכך יעלה לנו עוד כסף וגם את הפרמיה.

לחלקנו עשו בדיקת פוליגרף כדי להכנס לעבודה, חלקנו היו צריכים להביא אפילו אישור שאין לנו תיק פלילי
(כמו שקצב יגיד - צריך אנשים ישרים לעבודה! תיק פלילי יהיה לך הרבה זמן לבנות תוך כדי ), חלקנו היה
צריך לעמוד במבחני יכולת ואינטליגנציה (מה, שוב לרדת על קצב?), הרבה מאיתנו עובדים בעבודות
שאפשר לקרוא להן "מכובדות" וחס וחלילה שלא נתנהג בצורה מכובדת, את זה יבדקו גם..
שאנחנו לא שותים, לא מעשנים, לא עושים צרכים מתי שלא צריך ומצחצחים שיניים פעמיים ביום לפחות
(כמובן שאי נאמנות לאישה\בעל, הכאת ילדים, פדופיליה, ועברות באמת בעלות משמעות לא נכנסות
לרשימת "הדברים שאנחנו מחפשים כדי לא להעסיק אותך").
רובנו אחרי שעברנו את כל הדברים האלה צריך גם לבלות את רוב הזמן שלנו בעבודה כדי שחס וחלילה לא נפוטר ממנה.. אתם הרי יודעים כמה קשה להשיג עבודה (טענה שאני ממש ממש לא מסכימה איתה), ואנחנו הרי רוצים
לצבור כסף, לצבור פנסיה, שגם זה כבר לא כלכך בטוח במדינתנו הקטנה..
אז בעבודה אנחנו מתנהגים יפה, לא מדברים על היציאה המטורפת לילה שעבר,
לא מדברים על מה שאנחנו באמת חושבים, ופשוט אנחנו מישהו אחר.. אנחנו של העבודה. ככה עובר יום.
ואז אנחנו נוסעים חזרה הביתה, עומדים בפקקים, שוב מתפללים שאף אחד לא יתנגש בנו,
מתעצבנים על זה שבפקק האוטו אוכל יותר דלק, ובסוף גם מתעצבנים על זה שאין חניה אף פעם..

הגענו הביתה, אולי תהיה ארוחת ערב מוכנה? מזל שיש לנו כסף לקנות אוכל עדיין, מה שמזכיר לנו - צריך
להתקשר לסבתא לשאול מה נשמע ואם היא צריכה עזרה.. הרי אם לא אנחנו מי יעזור?
מזל שחודש שעבר ביקרנו וראינו מה קורה אצלה, אז הבאנו לה מצרכים וקנינו איתה תרופות.. מי יודע כמה זמן
נוכל גם לעשות את זה… מי יודע אם לשכן שלה ממול יש גם משפחה שעוזרת לו אם הוא צריך..
אז אכלנו ארוחת ערב, למרות כל האזהרות שכל מה שאנחנו אוכלים כרגע הורג אותנו באיזושהי צורה,
וגם מה שאנחנו שותים.
אחר כך הלכנו מהר לחדר הילדים לשאול איך היה בגן\בית ספר, לראות אם הם עשו שיעורים,
וכמובן לבדוק את הצעצועים שלהם - כי מסתבר שגם זה יכול להיות רעיל - ונשמנו לרווחה לגלות
שהיה לנו מזל ורכשנו דגמים שלא מופיעים בהודעה לעיתונות.. בינתיים.

אז עזבנו את הילדים לשחק (אבל לא במחשב כי במחשב יש פורנו אלימות וזוהמה, ובכלל מידע,
שזה משהו שלא היית רוצה שיהיה לילדים שלך) והלכנו לטייל עם הכלב בחוץ.. איזה יופי שיש כלב,
חבר טוב, שומר על הבית, חמוד ופרוותי..
חבל שיש כלכך הרבה חברים טובים שמסתובבים בחוץ ברעב או עומדים בפני הרדמה בצער בעלי חיים,
כי אנחנו כנראה חשבנו שכשאנחנו לוקחים כלב הביתה זה כמו לקחת צעצוע ולכן כשמסיימים איתו,
או שהוא לא עובד טוב מספיק לדעתנו יש לנו את האפשרות לזרוק אותו, ואותן אגודות נותרות המומות וחסרות כסף
לדאוג להם, ולכן נאלצות להרדים אותם.. בגללנו. בגלל שאנחנו, בני האדם, אין גבול לחוצפה שלנו
והכי גרוע - ליהירות שלנו.
אז אחרי שהכלב גם סופסוף סיים את צרכיו (במקום מיועד לכך וכמובן נאסף לתוך שקית מיועדת),
וסיים לדבר עם החבר'ה מהרחוב, אנחנו חוזרים הביתה וריח מוזר מתחיל לעלות לנו באף..
לא, זו לא דליפת הגז מהמכון הקרוב
זה גם לא ריח של שריפה..
אה, כן, זה הריח של החופש… הריח הזה שאנחנו מתחילים להריח כשנגמר היום והגוף שלנו מרגיש
שהוא הולך להיות סופסוף בבית ולנוח, שנגמרו כל הסידורים ושהנה סוף סוף אפשר קצת לשבת..
אפשר לצאת לסרט, לפאב, לבית קפה.. אפשר להשאר להרגע בבית.. כל מה שנרצה כמעט.
להרגע מול הטלויזיה או בבית קפה עם ג'וינט זה אסור כמובן, כי ג'וינט זה הרבה הרבה יותר גרוע מבירה,
וודקה,ויסקי,או קפה.
אחר כך נקפל את הכל, נכבה את האורות, נגיד לילה טוב ונלך לישון כדי להתעורר מחר ולעשות את אותם דברים..

Erase and rewind…?

איפה אנחנו בכל העניין הזה?

איפה אני?

למה אני לא יכולה להגיד בעבודה או סתם ככה לכל אדם "כן, יש לי חברה, ולא חבר.
אני משחקת במשחקים מאד אלימים במחשב, אני גולשת המון באינטרנט, בין השאר לאתרי פורנו כמובן,
אם אין משהו מצחיק או אלים וטוב לראות בטלויזיה. אני מתה מתה על בירה או ויסקי בלילה עם מוזיקה טובה,
אבל הכי אני אוהבת, בערב אחרי הכל, לשבת לי עם ג'וינט רגוע ועם חברה שלי, לראות משהו
מהמחשב או בשידורים של הטלויזיה ופשוט להרגע.."

אני לא יכולה להגיד את זה כי רוב האנשים (כולל כמובן העבודה שיעיפו אותי על טיל) לא יצליחו לשמור על ארשת
פנים אחידה במהלך ההצהרה הזו, ורובם גם לא ירצו כלכך להיות לידי אחר כך..
חלק יגידו פורנו זה רע, זה משפיל נשים וכו' וכו'
חלק יגידו שאני סוטה שיש לי חברה, חלק סתם יסתכלו בתמיהה (ד"א התגובה של - אבל את יפה!?! זו אחת התגובות
היותר מקוממות שיש.. כי ברור שאעבור לנשים רק אם כל הגברים פשוט לא רצו אותי)
חלק יגידו סמים זה רע, את נרקומנית. לא משנה שזה פחות מזיק מאלכוהול, לא משנה שזה לא פוגע שאף אחד..

בקיצור התשובה תהיה - לא מעניין אותנו איזה בן אדם את, אם את חברה טובה לאנשים, אם את עוזרת לנזקקים,
או פשוט בכלל איזה בן אדם את - כל עוד את עושה את א' ב' או ג' מבחינתנו את לא אדם טוב.
כל מה שידענו עליך לפני שאמרת את המשפט הזה - נמחק.
תהיה גאון מחשבים, תהיה עשיר, חכם, פילנטרופ, תעזור, תלמד, תקדם … אבל מה זאת אומרת אתה מקבל בתחת?!?
לא לא, שכח מזה. אי אפשר לסמוך עליך.
אנחנו מעדיפים לסמוך על סוחר הנשק העבריין שמדבר אל "העם", מתחבר אל הרבנים וזורק עלינו כסף.

פלא שאנחנו חיים בפחדים?
רק שיהיה לנו את התחביב הלא נכון והאוכלוסיה תשפוט אותנו בצורה כלשהי, ללא קשר לפגיעה בה.
עצם זה שאתה עושה משהו שלא בנורמה פוגע בה..
ואם פגעת בה, למה שהיא תהיה טובה אליך? תהיה האדם הכי חכם בעולם אבל עדיין תהיה נרקומן מבחינתה.

מזל שלאוכלוסיה שלנו יש כאלה ערכים גבוהים, ככה הגיעו כל האנשים הללו משכמם ומעלה אל עמדות המפתח
בארץ.. כן כן, בזכותם כך נראית הארץ שלנו, אנשים טובים. נורמטיביים לחלוטין..!
לא תראה אותם שותים,לא תראה אותם יוצאים לבלות (אלא אם כן זה אירוע רשמי, ואז האקססורי הקרוי
"תכשיט האישה" יבוא איתם).
בכלל הם לא עושים דברים שמחוץ לנורמה.. רק גונבים, בוגדים, אונסים, משפילים,
מקדמים את חברים שלהם, מזניחים את החובות שלהם.. מזל שהם לא מעשנים, או יותר גרוע הומואים.

די כבר..
זמן לכל החבר'ה הזקנים (חוץ משמעון )לקפל הכל, להגיד תודה היה נחמד, וללכת..
יש מספיק אנשים, צעירים יותר, קצת יותר פתוחים במחשבתם, בתקווה גם מתמחים בנושא שאליו
יבחרו (כמו שלעזאזל זה אמור להיות ולא שדוס שבחיים שלו לא ראה אינטרנט יהיה מופקד עליה).
אני מכירה הרבה אנשים שישמחו לתקן את מה שקורה במדינה, אנשים מדור אחר,
לא מה שקיים כרגע שהוא בעצם חבורה גדולה של אנשים שמתחלפים ביניהם בתפקידים לפי קומבינות
וללא כל קשר לידע שלהם..

תנו לי אנשים שאכפת להם ממה שהם עושים, תנו לי כלכלן למשרד האוצר, דיפלומט למשרד החוץ
(כמה בזיון זה ששר חוץ לא ידע אנגלית..? מסתבר שאצלנו חושבים שזה בסדר גמור, אצלנו טועים),
מישהו מהתחום הצבאי לבטחון, מישהו מתחום הספורט לספורט, אקדמאי לחינוך…
אנשים שמתאימים למה שנדרש בעבודה שלהם!
אנשים שמבינים ואוהבים את התחום שהם עוסקים בו עוד מלפני שהם קיבלו את התיק.

האם באמת הגיע הזמן שקלינגר יהיה ראש ממשלה…??

כן, זה היה התכנון המקורי…

הכל התחיל ביום שישי אחה"צ, קצת אחרי חמש, שעה נהדרת לצאת לדרך צפונה ולהפגש עם חברים שלנו
שפתחו להם זולה על גדת לגונה קטנה יום לפני ולבלות איתם את הסופ"ש. והפעם אורחת נוספת לדרך:
מושו, הכלבה הלא כלבה ביותר בעולם (תמונה\קישור בהמשך..?)
הדרך עברה די חלק, חוץ מהאוטו, שמתעקש לא להעביר הילוכים בצורה אוטומטית, אלא חצי אוטומטית,
כלומר לא להעביר הילוך ורק להרביץ בטורים עד שאני מורידה לגמרי את הרגל מהגז ושמה לאט לאט שוב..
מקסים
בונוס לכל חווית נסיעה.
ניחא.

הגענו בשלום למקום, הכניסה היתה קצת מפחידה כי מסביב התמקמו להם פתאום משפחות של דוסים קטנים
(הדוסים, המשפחות גדולות), ונכנסת נוהגת לבושה רק בגופיה הרגשתי טיפה לא נעים
גם המבטים שלהם לא עזרו
מיד הרמתי טלפון לחברים, שלושה כלומר (כי לקבל קליטה זה נס פה, טוב שהיו דוסים) ועם הדרכה צמודה
(כן, זה בסדר את במקום הנכון, אז מה אם יש דוסים, סעי סעי) הגענו ליעד!

תוך עשר דקות הכל היה פרוק + אוהל מוכן ומזרון זוגי בתוכו - דובש!
הדוסים היו רחוקים
לידינו משום מה התמקמה קבוצת גברברים שהיו במסימת רווקים שם, אבל הם שתו ועישנו כל היום, והיו אחלה
חבר'ה בצורה כללית, אז נסלח להם..
הצעד הבא היה לשבת, לגלגל משהו טעים לעשן, לנוח מהנסיעה ולהנות מהערב הנעים שיורד עלינו על גדת
הלגונה (הירקרקה יש לציין).. אמנם גילינו פתאום שהברחשים גם פתחו את הערב, ושלזה שיש עדר
של פרות שרועה באיזור כל בוקר יש גם השלכות ( ע-ר-מ-ו-ת של קקי בשלבי התייבשות שונים)
מה שכן, דבר לא הכין אותנו לתקלה הבאה - אדם (בינתיים נקרא לו ככה) עם שלושת ילדיו (שתי בנות ובן)
החליט לחנות את ג'יפו ממש מטר שמאלה מהמחנה הנחמד והשקט (ומעלה העשן) שלנו. לא זאת ועוד -
הילדים מיד התחילו לחקור כמובן את השטח (אוי למה לאיתי יש רשיון לאקדח ולי לא??), שכלל את איזור
המכונית שלנו, המאהל, המים, והכל תוך דיווח שוטף לבסיס (כן כן, צעקות).
בתור התחלה שלחנו את ראש המחנה (בעל הרשיון לנשק) לקום ולעשות סיבוב בדיקה והרחקה. הסיבוב
עבר בשלום, הילדים חזרו לאבאל'ה ועדיין שמעו את הצעקות, אבל לפחות הם כבר לא היו בתוך המחנה שלנו
רוב הזמן, חוץ מכמה גיחות.

בשלב זה כבר היה זמן לאכול, הבשר קרא ואנחנו ענינו. החלק של "ארוחת הערב" הסתיים מאד מהר בקולות לעיסה
והנאה רמים. המנצ'וס הכמעט בלתי פוסק המשיך אל תוך הלילה (או שזו רק אני…). שלב ארוחת הערב הוא השלב
שבו התווסף האלכוהול לתפריט, בקטנה, שתי בירות, הוגארדן, צריך ללכת בעדינות עם ערבובים
הערב המשיך, כמו כל ערב טוב שכזה עם על האש, ומדורה, ואלכוהול, ו… כן, המשיך בסיבובי טאקי, ולאחריהם
Asshole המוכר והאהוב. איי.. הירוק והכחול האלה, מכה. מושו עשתה סיבובים בשטח, רדפה אחרי לוטרות (או
ככה לפחות אנחנו חושבים, לא ידוע מה היא חושבת..). באיזושהי שעה בלילה החלטנו שדי, שכולנו מרוחים ואולי
הגיע להזמן לבחון את האוהלים מבפנים
את מושו קשרתי לעץ, ככה שהיא יכלה גם להכנס פנימה אם היא תרצה (היא לא רצתה.. פשוט יופי! :D) , ולילה
טוב לכולם!

Good morning Vietnam!!! כן כן כן השעה שש וחצי בבוקר וקולות ניסור רמים עולים פתאום מן
המרחק.. מה???!
אה, כן (עכשיו הוא נזכר לומר) מנסרים פה משש וחצי בבוקר, היה את זה גם אתמול..
אה, ואללה… (מה זאת אומרת היה גם אתמול!? ולא ראית צורך להגיד?? לפחות להזהיר…??) טוב..
שעה וחצי נהדרת של שינה אחרי זה וגם אותו אדם לידינו החליט שזה הזמן לברך בבוקר טוב והדליק לנו
את הרדיו שלו בווליום טוב… ככה שנקום בכיף… תודה.

** אין אין אין לאנשים תרבות.. קשה לחשוב על זה בשעות הבוקר המוקדמות (לפחות) לא יפה לשים מוזיקה
חזקה, כי אולי אנשים אחרים באיזור ישנים, במיוחד כשהאיזור הוא פתוח ויש בו עוד אנשים ישנים ממך לידך
כי חנית עליהם אתמול בלילה!), קשה לחשוב על זה שכדאי להשגיח על הילדים שלא ירוצו לדברים של אנשים אחרים
ולא יעשו יותר מדי בלאגן באיזור בצורה כללית, כי יש שם עוד אנשים. (החברה בצד השני, מסיבת הרווקים, לשם השוואה - היו הרבה יותר שקטים מהם, באו אלינו גם לראות שהם לא מפריעים, ונשארו חוץ מזה רק באיזור שלהם) **

אני ישר קמתי. די, חם לי קיבינימט!
זאת שלידי, שהתלוננה בשש וחצי בבוקר בכעס שהלך היום כי ה ם העירו אותה ישנה עכשיו כמו תינוקת, נבלה
תמיד יכולה לחזור לישון.
אחרי כשעה של התברברות עם עצמי, צחצוח שיניים, סיבובים, סיגריות, התעוררו סוף סוף החבר'ה (היא עדיין
ישנה, כן) והתחילו להתארגן לכיוון קפה והתעוררות (אני, אחרי שלוש כוסות קולה, ערה לגמרי מחכה למפתח
של האוטו להוציא את המאנצ'ים שיש שם לארוחת בוקר).. הג'וינט של הבוקר הרגיעי אותי..
תוך כדי התעוררה גם זוגתי שלי, החליטה שעדיין היא לא מרוצה מהמצב הכללי, וישבה עם הבעה זעופה..
טוב, מי אני שאשפוט אנשים שהם לא אנשי בוקר.. להיפך! אני מבינה! כל אחד מאיתנו והקטע שלו בבוקר..

ואז פתאום רעדה האדמה… Oh sweet mother! הילדון של האדם שחנה עלינו בלילה! עירום כביום הוולדו..!
הו למה?!
בואו אני אתאר לכם אותו…

…רק מאחורה..
עד שהוא הסתובב..
(אייקון מצביע וצוחק…?)

בשארית היום, תוך כדי כניסה ויציאה למים, טבילות רגליים, משחקי טאקי, גלגולים ואוכל תהינו לעצמינו
למה הילד לא מתלבש, למה אבא שלו מרשה לו להסתובב ככה ואם כבר, אז למה אותו כן ואת הבנות,
שנראות נורמלי, אותן לא? היו גם הדיבורים על ההתנהגות הכללית שלהם (מוזיקה, שעדיין צעקה,צעקות), ועל
הניסורים (קללות קללות) שהתחילו על הבוקר ולא מראים סימנים של התעייפות.
שאלות שברומו של עולם..
תוכניות ההתחרדנות עד מהרה הפכו לתכניות רביצה בצל ותחרויות כגון מציאת המקום הקריר ביותר, ההגעה
המהירה ביותר לטבילה במים, מציאת זוית הבריזה האופטימלית וכו'

כך עברו השעות, ושוב בשעה 17 יצאנו לנו אל דרכנו שמחות וטובות לב, הכל חזר לאוטו, מושו באוטו מאחורה
(לא יאמן כמה היא רצתה לחזור הביתה, לא נעם לה כל עניין ה"חוץ" הזה, היא צריכה בית, מזגן, מקום נקי..
בלי פרות שינהמו עליה..
זהו.
המזדה עמדה יפה בדרך חזרה (מניאק! טוב לך בירידות אה! יופי באמת!!), מצאתי חניה ליד הבית ,ואפילו
הספקתי לכוכב נולד (בוקר טוב ישראל באמת תודה שנזכרתם להעיף את דניאל!)… סופ"ש מושלם.. דוּבש

מה שרציתי להגיד… יש המון המון מקומות לצאת אליהם, להקים אוהל, ולבלות כמה ימים במקום נהדר
רק צריך להתחשב.. כי יקרה מצב שלא רק אתם תהיו בשטח (סופי שבוע זה נקרא המצב הזה) ואתם רוצים
שיהיה לכם כיף ונעים נכון? זה מה שכולם רוצים..
אז לא להגזים עם הווליום, גם של הצעקות וגם של המוזיקה, לא להעיף זבל לכל מקום, לא לפלוש למאהלים
אחרים… סתם אתם יודעים, בצורה כללית, להתחשב…. זה די בסיסי.. אז יהיה לכולם כיף.

זהו..

אה, לא, עוד משהו - תראו איזה יופי של סופ"ש עשינו, שקט ונעים, קצת אוכל, הרבה כיף ודיבורים, כמעט
נטול אלכוהול ולעומת זאת רווי עישונים.. תראו לי מישהו אחד שזה פגע בו, מישהו אחד שלא היה לו כיף.. לא.
לכולנו היה כיף, ואם היה אפשר היינו נפגשים כל כמה ימים, יושבים, מדברים, ומעבירים ג'וינט בינינו.. מה רע??
מה קרה, העולם לא מעניין מספיק אם אין אלימות בין שיכורים, נהגים (סליחה, מחבלים??) שיכורים, ובכלל - אלימות?
העולם רע אם במקום לצעוק, להרוס את הכבד ולריב, היינו יושבים, חושבים על מה שאנחנו אומרים ומה שאנשים אומרים לנו, וצוחקים קצת (ואפשר גם בלי להרוס את הריאות או אף איבר אחר)?
לא.. הוא לא.
אבל עוד לא

**לגבי המוזיקה, מתישהו התעצבנה לה יפתי והחליטה ללכת לצעוק על הבחור.. הבחור מצידו לא היה שם
בכלל באיזור, אז היא פשוט ניגשה לו לאוטו, השתיקה את הנגן וסגרה לו את הדלתות..
אפילו לא היה שם..!!

…היא טובה בשבילי, אז היום אני לא נותן לה ללכת..

לא היום לא מחר, לא אף פעם לא בגלל דיעה של מישהו אחר.
אני לא הבן אדם הזה.
מצד אני אף פעם לא הייתי צריכה ממש להלחם בשביל מי שאני
בשביל שמישהו אחר יגיד סוף סוף - אה, זה בסדר איך שהיא חיה. אני מוכן לחיות עם זה, נרשה לה.

אין לטעמי חוצפה יותר גדולה, יוהרה ויומרה יותר גדולה מאשר לחשוב שיש לך את הכח לחלק את האישורים הללו
עוד כשהייתי ילדה, לפני שידעתי מה אני מי אני וכו' ידעתי שאני כזו. ידעתי שאני אף פעם לא מתפשרת
על מה שעושה לי טוב - כל עוד הוא לא פוגע באנשים אחרים.
זו נראתה לי דרך מצוינת לחיות את החיים, חיה ותן לחיות, לא?

בדיוק כשרציתי לקבור את הכל ולקפל את הדגל
ועד שמצאתי אמת אמיתית והיא שמה לי רגל
תחזיק במוטות שתקעו אנשים ותקשיב
זה נגד הרוח
מעיפה בניינים ונותנת לי כוח

ומה תעשה עם המאבק הזה? כמה אבסורד זה "להאבק" רק כדי שתוכל לחיות בשקט, בבטחון
בשביל הרבה אנשים זה גם להיאבק על הזכות שלהם לחיות, על הזכות שלהם לצאת לרחוב בלי לפחד
בלי להתבייש במי שהם, או במי שהם עושים ולא לחשוש שהנה עוד רגע חבורה של "הוגי דיעות"
יתנפלו עליהם בנסיון חינוך אחרון, או סתם מתוך שנאה ואי הבנה כמו שהרבה ניאנדרטלים אוהבים לעשות
(אותם ד"א אפשר לזהות בגיל מוקדם, אלו אותם ילדים שיתעללו בחיות כי הם יכולים ע"פ רוב.)

ביום שמש יפה אני קם מאוחר ופותח חלון לרחוב
יש מיליון אנשים שעוברים לפני קצת רחוק וקצת קרוב
ויש יופי של ים והאוויר כבר נקי מהגשם שהיה כאן אתמול
האהבה שלי, אם זה חיוך אמיתי אני הפסקתי לשאול
אני הפסקתי לשאול, אז עכשיו
אני לא נותן לה ללכת…

אני מי שאני, ואני לא אתנצל. לשלוח אותי לכל מיני ארצות ליצג את המדינה לא היתה שום בעיה
כשזה שירת את האינטרסים.
לבקש ממני לחתום שנים על גבי שנים קבע בכל מיני יחידות מיוחדות זה גם בסדר..
להציע לי תפקידי הדרכה וחינוך לילדים - מצוין..! (כל עוד אף אחד, אבל אף אחד לא יגלה שלסבית
רחמנא ליצלן עוזרת בחינוך ילדיהם)
אבל חוץ מזה, אזרחית סוג ב' גברת.. אז מה עם התחתנתם? זה לא נחשב, לא. אתם לא יכולים להתחתן בכלל.
אז מה אם יש לכם ילד ביחד, זה לא יכול להיות, זו לא משפחה..
ומה זאת אומרת אתם רוצים לאמץ? מה גורם לכם לחשוב שינתן לכם? איזה מן משפחה תתנו לו?
הרי הומואים כל הזמן מזדיינים וחוגגים, מלאי מחלות ופריצות, סוטים וחולים - אסור לתת להם
הילד יגדל להיות סוטה..! חולה נפש..! פושע… או הכי גרוע - הומו כמוהם!

….מה שכן, אם אתה ממש מיוחד, וממש צריך אותך, נסכים לנצל אותך, אם רק תסתיר את עצמך.

וכל זה התחיל מזה ששמעתי את השיר, השיר שמדבר על זה כלכך טוב, כלכך יפה.
אז חברים, על האהבה שלי אני לא מתפשרת, ואם היא עושה לכם רע - אז אתם אלו שצריכים להתמודד
כי בניגוד אליכם יש מגזר שלם של אנשים שאפילו להתחבק בציבור גורם להם לאי נוחות. הם יודעים שחצי
מהאוכלוסיה כרגע סובבה את הראש, יכול להיות שהם אפילו שמעו את הלחשושים הנדהמים "איך הם מעיזים לפני כולם"
ומה הם עשו? לא אמרתי התנשקו אפילו, אמרתי התחבקו.. "תראה תראה אותם…! פשוט דוחה…עוד רגע
הם גם יזדיינו מולנו"

תראו לי זוג סטרייטים שמתבייש להתנשק קצת לפני אנשים, שלא לדבר על ללכת הרבה מעבר לזה כמו שהרבה
זוגות סטרייטים תמיד מרגישים נוח לעשות, גם אם זה בציבור… למה לא? זה נורמלי.. נורמלי.. גועל נפש.
אין שום דבר נורמלי בלראות שני סטרייטים בפורפליי במקום ציבורי אין שום דבר נורמלי בלראות כל זוג בפורפליי במקום ציבורי. נורמלי מאד לראות שני אנשים אוהבים מתנשקים או מתחבקים.
כל עוד הם אנשים נורמליים.
צריך לקבל אישור לזה, שזה לא גורם אי נוחות לאף אחד. אנשים יכולים להפגע. זה הרי כמעט פורנו.
(את הכל כמובן אפשר להביא בהקבלה גם לדה-קרמינליזציה של המריחואנה בארץ, את השקרים ותמרון הציבור
ע"מ לשמור תקציבי משרדים, ההתעלמות המוחלטת מהבעיות האמיתיות בארץ והתעסקות בנושאים ה"קלים", חוסר המודעות לחשיבות החינוך, מניפולציות של סקרים ודיעות קהל. …פעם הבאה… ;))

חברה שלי ואני, אנחנו נתחתן. אנחנו כנראה נצטרך לנסוע לקנדה בשביל זה, אבל זה יקרה.
אחרי זה תהיה בארץ מסיבה ענקית, מסיבת חתונה כמו שצריכה להיות, כמו שזוגות שלא צריכים למצוא ממון
להטיס את המכרים, המשפחה, והחברים הכי טובים שלהם חצי עולם, כמו אלו שעושים את זה בארץ.. נורמלי.
אבל מתישהו, מתישהו אני בטוחה שיפרידו סוף סוף את הדיעות הקדומות, השנאה והדת מהארץ. הארץ שלנו
שכולנו כלכך אוהבים ותושביה משניאים אותה עלינו.

ונסיים בעוד קצת עברי לידר (הראנדום בוינאמפ לא מוותר ;))

אמרו לה לגשת, אמרו לה לשכב
לחצו לה בבטן, הרביצו בגב
אמרו לה ילדה, את פנים אחרות מכולם
אמרו לה ילדה, אין לך מקום בעולם

אמרו לה תראי, את חושבת אחרת
וגם כשגדלת את עדיין זוכרת
נשברת ועפה לשמיים שלך

ואולי במקרה יגמרו החיפושים
ואולי הוא יהיה הדבר שבשבילו
החזקת חיים

ואומרים לה לשמוח, רוצים שתאהב
רוצים שתצחק, שתחיה ועכשיו
אבל איך בחלום, היד מתרוממת
זה נראה אמיתי והנה היא שוב
משחקת איתם והם נחמדים
אוספים ממתקים ושומרים

שאולי במקרה יגמרו החיפושים
ואולי הוא יהיה הדבר שבשבילו
החזקת חיים

ואיפה החיים שלך היום, הא?
מערכת ויתורים גדולה
זה לא האמיתי שמחפשים
זה רק הרגש שחוטף מכה
דירה יפה בעיר קרה, רחוק מכאן
כל כך רחוק עכשיו, רחוק מכאן

ואולי הוא יהיה הדבר שבשבילו
החזקת חיים
ואיפה החיים שלך
ואיפה חברים שלך

*עברי לידר - ביום שמש יפה
*עברי לידר - ואולי

שבת שלום

..מוזר-קודם כל מוזר קצת לכתוב בעברית. לי..
מוזר גם שאין פה סמיילים.. הייתי בטוחה שהיואבל מוזר, כל האווירה, המצב רוח, ההרגשה… מוזר..
אולי זו המנוחה שאחרי הרעש הגדול.
אולי השקט שלפני הסערה.. שונאת את הביטוי הזה אבל מה לעשות, לא הייתם מבינים הקרש שלפני המנסרה..
אולי זה קשור לסיגריה השמנמנה והחביבה שאני מחזיקה כרגע ביד.

אולי אחרי כל הסוף שבוע הזה המוח שלי בהתאוששות
למרות שאני לא מרגישה האטה בקצב.. רק בקצב הדם הזורם אולי, המיגרנה השתפרה פלאים… לפחות זה.
המחשבות… נבלות רצות טסות. לא מתחשבות בכלום.
סוציומטיות כמו הבעלים.

אבל זה מתבקש לא?

מוזר.. מוזר לכתוב בעברית.
מצד שני, באנגלית אני מקללת יותר, אז אולי עדיף

פעם היו לי מלים להכל, תמיד, מתי שרציתי ואיך שרציתי. נראה שהן יצאו לטיול.
או שנמאס להן כולן לשבת במקום אחד והן החליטו להתפזר. בכל מקרה אצלי הן לא.

וכן, גם זה מוזר…!!!