Smoke'N'Pride 4.0

הקטע היפה הוא שמי שאומר שמוצא האדם לא מן הקוף, ושלא היתה אבולוציה (כן ברור, כולנו יצאנו מהתחת של אלוהים)
נמצא בקהל הזה:

ממש גאווה להיות ישראלי בימים האחרונים..

ציטוט מ Ynet - "…אוהדי האלופה שרקו בוז לזכרו של ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין,
במהלך טקס מיוחד שקרא להפסקת האלימות.
הבית"רים לא הסתפקו בקריאות הגנאי והחלו בשירי הלל לרוצח יגאל עמיר,
תוך כדי התעלמות מוחלטת מהדברים שנאמרו בנאום.
יש לציין כי לא מדובר בקומץ קטן של אוהדים, אלא ברוב גדול של יושבי היציע הצהוב-שחור…"

חברים… בית"רים… אתם באמת רוצים להגיד לי שלא באתם מהקוף??

במהלך שיטוטי בעדכוני הרסס מאתר Blogs Gaze מצאתי את הפוסט הבא שגרם כמובן לקרקורים רבים מצידי
בעיקר בגלל "הערות המשוררת" אז החלטתי לחלוק (וזו גם עוד דרך בשבילי לעשות Bookmark)
כמובן שזה גם קשור לזה שאני תמיד שמחה לראות את הטמטום בחוק החרדי מוקצן עד כדי כך..

מה חוץ מזה? בשעה זו ממש נחתך בולבולו הצעיר של הג'וניור לבית משפחת (הפחת) עמיר - בואו כולנו נישא תפילה
למען רבי קצר רואי ובעל פרקינסון במצב מתקדם.
כמו שידענו מראש הגיעו לזירה כל מיני פעילי ימין לתמוך בזכותו של המחבל לעשות לבנו ברית, ויותר עצוב
שגם ידענו מראש שיגיעו רק כמה עשרות\מאייה של פעילי שמאל (או סתם אנשי מצפון מיליטנטים) להתנגד..

למה אני לא באתי?

1. עבודה
2. אחרי נסיונות קודמים למדתי לא להתעסק עם המשטרה, ולעמוד בצד בטוח לא הייתי יכולה, כי לפי מה שנראה
   לא נעשה יותר מדי כדי לעצור את העניין בפועל - וזה היה מעצבן אותי שם יותר מהכל. אז עדיף.
3. עד כמה שהנושא מעצבן אותי באמת שלא מספיק אכפת כדי לעצור הכל ולסחוב את עצמי דרך אי אילו פקקים
   לבית כלא כלשהו כדי לעמוד עם שלט כמו אימפוטנט מצד אחד עם יפי נפש שחושבים שצריך לתת לערבים חצי
   מהארץ, ומהצד השני עם פעילי ימין\ דוסים\ תומכי עמיר שמבט אחד עליהם מעלה לי את הלחץ דם לרמות
   מסוכנות.

בקיצור, שיהיה במזל טוב (אני מניחה), ואם אפשר ולרבי יהיה זמן.. תעשה גם את יגאל בדרך, טוב?
וגם אם אפשר ששאר האסירים שם יעשו את יגאל - זה יהיה מצוין…!

בתודה מראש
דובש.

כן, זה לא יכול להיות טוב.

לא כתבתי כבר קרוב לשבועיים לדעתי. היה קצת בלאגן, והאנרגיה כמובן הופנתה בעיקר להרג חסר מחשבה
ופחות לניתוח, כתיבה וניסוח.
נתחיל בידיעה די טריה ודי מדכאת - Jaws החתולה של אחי חולה..

למי שלא מכיר (כן, אני יודעת שכולכם) מדובר פה בחתולת אנגורה צעירה, בת שנתיים בערך, יפיופה, שטנית,
ענקית ושתלטנית (כמו כל חתול שמכבד את עצמו) וכבר כמה ימים שהיא לא אוכלת, לא שותה אלא אם כן זה
בא באינפוזיה, ולא עושה צרכים.. מה שכן, להקיא לא אכפת לה.
עכשיו, מכיוון שהיצור השטני הזה שנא את הכלבה שלי מההתחלה (שזה גם די מובן) הידיעה הזו לא עוררה אצלי
יותר מדי רגשות.. עצם זה שכל המשפחה שלי בדכאון מהעניין, ובמיוחד אחי (שהוא הכי מעניין אותי במשפחה הזו)
זה מה שקשה לי איתו. במיוחד כשאני יודעת שחיות לא כלכך אמורות לחלות, אז אם הן כן חולות המצב ממש ממש
לא טוב.. מקווה שיהיה טוב, חתולה חזקה, מטפלים בה.. אינשאללה

ידיעה שניה (ואיך אפשר בלעדיה) - הברית של הבן של הבןזונה. כולם יודעים על מי אני מדברת. מניחה שרובכם
לא מבינים איך כל זה קרה, איך אחרי שכל משפחת עמיר שמחה וחגגה על כך שילד אמור להוולד ביום השנה לרצח
וככה זה תוכנן (שמישהו יגיד לי שלא), ואת הברית שלו יעשה בתאריך הלועזי.. ושמו בישראל (כמה אירוני) - שלום.

Just makes you wanna go Aaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaagh!!!

איך ידענו מראש, והרבה מראש ולא עשינו כלום?
איך לא נעשה כלום למנוע את העניין הזה, למנוע את הצחוק הזה שאנחנו עכשיו חוטפים בפנים, ואת החגיגה
שהולכת להיות בדיוק היום בשעה שלוש בצהרים. הלוואי ויחתוך לו הכל. הלוואי וכל משתתפי העצרת מאתמול
יצעדו לכלא לחסום את כניסת המשפחה (זה הולך להיעשות לפי מה שאומרים אבל אני בספק שתגיע לשם מסה
"קריטית" של אנשים… מסה כזו שכל השוטרים במדינה לא יצליחו לעצור אותה מלמנוע מהעמירים להכנס.. )
אומרים שעדיף ככה, שאם היו עושים את הברית בחוץ אז היו חייבים לשחרר את יגאל ל"אירוע".. אני לא חושבת
שאנחנו חייבים משהו ליגאל. אדם שלא מתחרט על מעשיו, ועוד מקבל את כל הצ'ופרים הרגילים (ועוד כמה) אין סיבה
שיבין מה עשה רע.. אז למה לצ'פר עוד?
היה יכול להירקב שם בפנים ושאשתו (שממילא עושה הכל בעצמה, בטח גם את הילד) תדאג לברית.

**** למי שלא יודע יש למשפחת עמיר מן מטריד שכזה, שעכשיו יצא בהצהרה שהילד בכלל שלו.. כמה מבדר
לוּ רק, זה מה שאני אומרת. רק תן שיהיה שלו, תן שיגאל ירקב לו וזה יהיה הסוף של המשפחה המשוקצת הזו,
ובכלל.. למה לא לעשות בדיקת דם (כמקובל בכאלה מקרים ששניים אומרים שהם האבא) וככה אולי לדחות את
העניין ביום..? ****

בכלל, עלו לי כלכך הרבה דרכים לאיך לדחות את הלידה, את הברית, מה שלא יהיה רק שלא יקבלו את רצונם
מודה - לא כל הדרכים הכי הומניות. אבל אני לא רואה למה למישהו שהוא לא בן אדם מגיעה הומניות..
טוב די, זה מעצבן אותי יותר מדי כל העסק הזה.

ידיעה שלישית תגיע אחר כך, אחרי שאני ארגע מהעניין הזה של הברית… חוץ מזה חפרתי מספיק לבינתיים לא?

פתאום הכל בסדר, הכל מובן, הכל טוב… שני הצדדים ביקשו סליחה, למרות שלא הושגו הסכמות
הוחלט להקפיא את המצב הקיים ולנסות להתמודד - שזה כמובן מה שהוחלט גם פעם שעברה

…עד הפרעות הבאות..

ממש הסכמי אוסלו

ואם כבר באוסלו עסקינן, לא נעסוק ברוצח?? ברור שנעסוק!
קודם כל - קבלו את סרט הרצח - חדש, משופץ, וברור מאי פעם
שמעתי אתמול ברדיו שלריסה אומרת שאנחנו רודפים אותו.. מה סך הכל הוא עשה?
רצח מישהו..?
בקטנה..
מה זה לעומת עישון ג'וינט… Minor offence.
ואנחנו, הרודפים, אנחנו מתעקשים לקרוא לו במלים לא יפות כמו "רוצח", או "מחבל" באמת לא ברור, הרי
מה הוא עשה סך הכל? עצר את כל תהליך השלום שהותחל אז? רצח בדם קר ראש ממשלה?
בכוונה תחילה, ללא חרטה, ועוד עם החוצפה לצעוק אחרי היריות "סרק סרק"..?

אז תשמעי גברת טרימבובלר-עמיר-ימח שמו, אנחנו לא נשכח לו את זה.
לא מחר, לא עוד שנה, ואישית אפילו לך ולבן שלו אני לא אשכח את זה. הבן שלו יהיה מסכן.
בן של שני חולים בנפשם ועל לא עוול בכפו הוא הולך להתקע עם זה לכל החיים. כי אבא שלו רצח.
כי אבא שלו רצח, שמח על זה אפילו, ועד היום אין בו קמצוץ של חרטה על זה. כי אבא שלו חיה.
עליך אני לא אדבר. את שמצדיקה, שמחפה, שהתאהבה באדם הזה אחרי הרצח, אולי בגלל?
עושה לך את זה חיות בכלוב? לא מספיק טוב גן החיות התנ"כי..??
אני מקווה גברת טרמבובלר-עמיר-ימח שמו, שבעלך ירקב לו בתא קטן ומסריח כל החיים שלו, מוקף
בכל האנסים של הכלא, ושרק ייחל ליום המוות שלו.
ובנימה דתית (חולי נפש פנאטיים שכמותכם) אפילו אני מקווה שה' יברך אותו בחיים ארוכים.. ארוכים מאד.
שיסבול כל רגע ורגע מהם, ושידע למה. שידע שיש לו בן בחוץ שהוא לא יראה ליותר מביקור כלא, שימשיך
להרגיש מה זה כשמדינה שלמה שונאת אותך (להוציא כמה חולי נפש אחרים), רוצה להקיא אותך מתוכה.
יש לו הרבה על מה לכפר, אפילו שהוא לא חושב ככה, ואם אדם שכזה, שאפילו לא מבין שעשה משהו רע,
בשביל אדם כזה הייתי רוצה שיהיה עונש מוות. הוא הרי לא ישתנה, לא ישתקם.. כלום. אז למה?
בזבוז של חמצן. כל המשפחה הזו.

יש לי בעיה.. אני קנאית.
אפשר להגיד קנאית, אפשר רכושנית אולי להגיד.. לא ברמה גבוהה, אבל זה בהחלט קיים, ואם אני כותבת
על זה מן הסתם זה קיים מספיק כדי להפריע לי.
זה קיים מספיק כדי לחרב לי יום שלם ואפילו יותר, אם קמה לה ההזדמנות. זה קיים מספיק כדי שכל פעם מחדש
אני אחשוב לעצמי "למה אני צריכה את כל החרא הזה" ועוד דברים לא רצויים אחרים, למרות שמה שגורם לי לקנא
זה בערך הדבר היחיד ביחסים שלי שאני לא מרוצה ממנו וזה לא משהו שאני יכולה לשנות,
לא משהו שיש לי את הזכות לשנות.
את הקנאה הזו אני גם לא מצליחה להסתיר, שוב - קנאה יחסית מינורית..
אפילו יותר מזה - אין לי שום בעיה עם מה שקורה, הבעיה שלי היא שהדברים קורים מול העיניים שלי.
כשהדברים קורים מול העיניים שלי מסתבר שהמבט שלי משתנה..

מבט משתנה ד"א זה גם שיפור.
לא שיפור מספיק טוב כי חשבתי ששכללתי את העניין לרמה של חוסר תגובה בכלל, אבל נראה שטעיתי.

ואיך אני אמורה להסביר את זה? איך לעזאזל אני קמה ומנסה לנהל למישהו את החיים, באיזו זכות?
למה אני מתנהגת כאילו מישהו הרג לי את הכלבה כל פעם מחדש?
למה לעזאזל זה מפריע לי בכלל??
זה לא משהו שקורה בכזו תדירות גבוהה.. אבל לא נראה שזה משנה לי.
עצם זה שזה קורה לידי - זה מטריף אותי
איך אומרים לבן אדם תתנהג כמו שאתה רוצה רק לא מול העיניים שלי כש"לא מול העיניים שלי" זו כבר הגבלה?

אני כותבת את זה כדי לנסות להסביר לעצמי, אולי להבין, אולי לנסח יותר טוב.. אבל אני לא.
כל מה שאני יודעת הוא שאין לי שליטה על מה שזה גורם לי. הלוואי והיתה, אבל אין. השליטה היחידה שיש לי
היא על מה שאני אומרת.. אבל אם המבט שלי כבר מסגיר הכל, אז מה זה משנה אילו שקרים לבנים יצאו לי מהפה?

כאילו אין לי על מה להתעצבן בחיים… ברוך השם הפיוז קצר והמלאכה מרובה.. אבל אין דבר אחר שגורם
לי להרגיש ככה. להתעצבן להיעלב ל-אני לא יודעת מה. זה הורס אותי.
מישהו מרגיש מספיק נוח לידי כדי להתנהג איך שבא לו, ולי זה מפריע..
למה?
למה זה לא מצחיק אותי? למה זה לא מדליק אותי? למה זה לא מחמיא לי?
אפילו בחוסר אכפתיות הייתי מסתפקת.
צריך לטפל באגו נראה לי.. הוא לא מסוגל לשחרר..
כנראה אני אצטרך להסתפק בפסיכולוג..

..את מי?
- שדרות
מה שדרות?
- נו המקום הזה שחוטף קסאמים כל הזמן ואף אחד לא מתייחס
למה לא מתייחס? רק אתמול ראיתי משהו על זה בחדשות, לא זוכרת..
- כן יופי, אתמול, שלשום, יום לפני..
אה, הבנתי את הנקודה…

אביעד עשה מעשה, והחליט לבדוק לכמה אנשים בבלוגוספירה (שוב המלה הארורה הזאת) אכפת מהנושא.

לחברי הכנסת ברור שלא אכפת - אם היה אכפת להם מספיק הם היו עושים משהו חוץ מלהגיע פעם בחודש
לביקור וצילום עם ילדים.
לצבא לא אכפת - ולמה שיהיה לו. הצבא מקבל פקודות מהממשלה, וברגע שהם לא עושים כלום גם הצבא לא מתנדב.
הצבא מציע פתרון אחד - פעולה נרחבת ברצועה. כלומר בואו נכנס באמ-אמא שלהם עד שהם יפסיקו.
בעיה מס' 1:
יש לצבא שלנו כשרון להוריד קטינים. בין אם זה בגלל שהקטינים נדחפים קדימה ע"י חברינו
הערבים בדיוק לשם מטרה זו, או אם זה בגלל כל מיני טעויות קטנות כמו "אופס הורדנו גן ילדים במקום את
הבית של המבוקש"
בעיה מס' 2:
כבר ניסינו את זה כמה פעמים. כמה פעמים כבר נכנסנו לרצועה כדי לעשות קצת סדר?
כמה פעמים הצלחנו בזה - 0. פעם אחרי פעם נכנסנו, עשינו בלאגן (ועוד עשינו אותו לא נכון),
חטפנו בראש ואחרי שבוע שבועיים ברחנו.
בעיה מס' 3:
קשה לנו מול גרילה, מול אוכלוסיה מעורבת. קשה לנו כי אנחנו כביכול אמורים להיות הומנים,
אכפת לנו מדעת הקהל העולמית כי סך הכל אנחנו תלויים בהם, רק חסר לנו שאיזה בריט יחליט שאנחנו עושים
משהו רע וימשוך את הסיוע והכספים..
לדעתי אחת הסיבות היחידות שכל מדינות ערב עוד לא קפצו עלינו היא ה"גב" שיש לנו ממדינות אחרות.

אז היום הם החליטו ש"אין מנוס מפעולה נרחבת ברצועה" . מזל טוב באמת..! מה קרה? היתה עוד כתבה בחדשות?
הראו את ההורים והילדים רצים בהיסטריה ביום הראשון ללימודים?
הראו שבאמת לא ניתן לקיים אורח חיים נורמלי בכזה מצב?
הראו משהו חדש? - לא.
אבל בכ"ז - היתה כתבה בחדשות - הציבור יודע - לציבור אכפת - נגיד משהו שיחשבו שגם לנו אכפת..

מזל שלהם שנראה שגם לציבור לא אכפת. הציבור לא ישים לב שאחרי ההצהרה הזו לא יקרה כלום.
שעוד פעם ציבור שלם נזרק לכלבים בגלל שאין לו דרך להגן על עצמו, בגלל שהוא לא מספיק חזק
בתור ציבור כדי לגרום לפוליטיקאים לחשוב שצריך לעשות בשבילו משהו (מישהו אמר ניצולי שואה, לדוגמא)?.
אין להם מספיק כסף כדי לעשות מספיק רעש.
הציבור הוא כמובן כל אזרחי ישראל מינוס תושבי שדרות..

אז הנה בואו נראה.
מי שמעוניין מוזמן לכתוב פוסט עם הכותרת “לא שוכחים את שדרות“. נותנים לינק לפוסט של אביעד,
ונגלה אם הבלוגוספירה בישראל לגמרי חיה בבועה ומתעניינת רק בעצמה או שעדיין אכפת לה מהסביבה
הפוסט יתעדכן עם שמות הבלוגרים שישתתפו ביוזמה.

טוב, הנה עבר לו מבחן הסיום במתמטיקה שלי..
למען האמת - הלך חרא. פעם ראשונה בחיים שאני יוצאת ממבחן עם דמעות בעניים. כלכך הרבה אכזבה.
יחסית למה שחשבתי שידעתי, ממש התאכזבתי. ולא שלא ידעתי.. ידעתי. אבל למורה שלי יש יכולת כזו,
יכולת של מורים.
המורה שלי הצליח לסדר את המבחן ככה שבכל שאלה (צריך לבחור 4 מתוך 5) יהיו מתוך שלושה סעיפים
שני סעיפים שאני אדע מצוין, וסעיף אחד שממש לא, או לא כלכך טוב..
כמובן שאותו סעיף שלא יהיה שווה 10 נק', לעומת השניים האחרים שאחד מהם 10 ואחד 5 נק' בלבד.

טוב זו לא היתה כזו עבודה קשה למורה, מסתבר שכל מה שהוא היה צריך לעשות זה לתקוע לוג (log) בשאלה
וככה אני לא אוכל לענות עליה..
ואני בטוחה שבשתיים מתוך שלושת שאלות הלוגים שלא עניתי עליהם היו פתרונות יחסית קלים.
אינטגרלים - יאללה תן
וקטורים - אוכלת בלי מלח
חקירות פונקציה - תענוג
אפילו טריגו'!!!
אבל מה לוגים עכשיו, מה!?

טוב אז מתחילים את הציון מסביבות ה-75… בהתחשב בזה שאני צריכה לקבל מינימום של 70 כדי לעבור את הקורס
העתיד לא נראה ירוק מדי (אני לא אשתמש בורוד - ורוד זה לא צבע, זו קנוניה!).

אולי זה לא בשבילי?
למרות שמחשבים ואני מחוברים ביחד מאז שנולדתי, למרות שאת הבגרות שלי עשיתי בפסקל, למרות שאני מתקנת
מחשבים חצי למחיה, למרות שאין עוד יותר מדי נושאים בעולם שאני יכולה לחשוב עליהם ולראות את עצמי לומדת
במשך כמה שנים (או בכלל) חוץ ממחשבים.
למרות שכולם (כל מי שהספקתי להתקשר אליו ביאוש וחצי בכי - אמא,עפרי,מרטי, ואבא שהתקשר אלי
אחרי שהוא שמע מאמא. אלוהים מה נהייתי) אומרים לי לא לוותר וללמוד משהו אחר כי את זה אני באמת אוהבת.

למרות הכל משהו בי אומר עזבי אותך כבר מהשטויות האלה, המוח שלך פשוט מדחיק מתמטיקה ברגע
שאת משתעממת ממנה ואת לא מוכנה ללמוד יותר.
תלמדי עריכת דין בכ"ז, פאק תלמדי מנהל עסקים (גועל נפש), הרי הפסיכו' יכניס אותך לכל מקום שתבקשי..

….עד שגם שם משהו יעצבן אותי ואני לא אהיה מוכנה ללמוד אותו (ראה ערך לוגים…) - ולא בצורה מודעת של
"לא אני לא לומדת את זה" אלא פשוט בתת-מודע (אולי זה כבר לא תת-מודע עכשיו) לזלזל בחומר הלימוד,
פשוט כי הוא מיותר מבחינתי.
מי אני שאחליט מה מיותר?
ואיך ב-25 שנה עוד לא למדתי לעשות שיעורי בית ולהתכונן למבחנים כמו בן אדם??

טוב ניתן לי קצת קרדיט, רק הגעתי למסקנה שכנראה יש מבחנים שצריך להתכונן אליהם לפני שנתיים..

האמת, אני חושבת שעכשיו קצת סגרתי לי את הבעיה.
הלך המחשבה: גם לא חובה לימודים, אפשר לפתוח עסק -> נו מה, כבר עברנו על זה? איזה עסק?
צריך רעיון -> אבל כל הרעיון שלך בלפתוח עסק הוא שיהיה משהו מיוחד, שיהיה איזשהו רעיון טוב
ושתוכלי לתכנת את זה.
אז נראה שאני כן אמשיך ללמוד.
אם יתנו לי..

זה אומר שאני אחכה לתוצאות (טוענים שיהיו בעוד יומיים), אתכונן למועד ב' אם יהיה צורך (וסביר להניח שיהיה)
ואם גם זה לא יעזור אני אפנה אותם שוב לפסיכו' שלי ואבקש ממש ממש ממש יפה.
+C קטן עלי.. מתמטיקה לעומת זאת? אין לה מטרה מבחינתי - לתוכנה יש מטרה.

מישהו פה שם לב שאני קצת חוזרת על עצמי?

אחחח היאוש..

לא בכי וצעקות המורים על הורדת התקציב לחינוך ולמשכורות,
לא בכי וצעקות ההורים על הורדת התקציב, העלאת שכר הלימוד, רמת המורים ובתי הספר בישראל,
ברור שלא בכי וצעקות הסטודנטים על הורדת התקציב והעלאת שכר הלימוד,
אבל עכשיו יולי תמיר נשברה.

אחרי שויתרה לדתיים - כי בשביל מה כבר צריך מתמטיקה ואנגלית במאה ה-21?
הם לא רוצים, ואת מי שלא רוצה "אי אפשר להכריח" חוק חינוך חובה או לא.. לא ככה?
זה גם לא מפריע למשרד החינוך לתת להם 55% מהתקציב..

אחרי שעברו הבג"צים והסתדרות וארגון המורים לא יוכלו לשבות בתחילת השנה

אחרי כל זה, היום הודיעה גברת תמיר שיכול להיות ותשבית היא בעצמה את פתיחת שנת הלימודים
ולמה?
כי חלק מאותו תקציב, שקוצץ עד דק, כלכך דק עד שכמעט כבר לא רואים אותו - לא הגיע עדיין לשולחנה של הנכבדת.

ש ב י ת ה . . !

זה לא מקובל.

לא זה שרמת הידע של המורים היום בהרבה מקרים נמוכה מרמת הידע של הילדים
לא זה שמורה ממוצע היום משתכר פחות ממלצר, למרות שהוא עובד ומשקיע הרבה יותר שעות
לא זה שהלימודים האקדמאים בארץ נעצרו לחודש תמים כמעט, והרמה הכללית יורדת ויורדת

לא.
היה צריך להגיע כסף - לא הגיע כסף. עד כדי כך פשוט.

אני רוצה לראות את שרת החינוך משביתה את מערכת החינוך כולה בגלל שלא קיבלה את אותה תוספת
שהיתה אמורה לקבל. באמת רוצה.
להגיע נמוך מזה יהיה מאד קשה הרי, ואני מחכה כבר ליום שבו מישהו יתעורר מרוב שהמצב רע (ומתדרדר - הלו יולי!!!!!)
ובמקום לקנות עוד מטוס (כמו שאמרה שולמית אלוני), לתחזק עוד שר (כמו שאמרנו כולנו),
או לחלק עוד קצבאות לעלוקות מוצצות דם ופולטות ילדים,יפנה את הכספים האלה לחינוך.

אבל כרגיל אני סתם אופטימית, כי אלו שמחזיקים את הממשלה בביצים לא יתנו לזה לקרות, כמו שלא נתנו
להוריד להם בתקציבים, כמו שלא נתנו להוסיף להם לימודי אנגלית או מתמטיקה
מדעים שטניים, מה אחר כך - אינטרנט!?! אללי, אנשים עוד יתחילו לחשוב בעצמם, ומה אז?
יגלו שהדת והרבנים וכל שאר ירקות ומוצצי דם הם פיקציה אחת גדולה ואז נאבד את כל התקציבים..!

פשוט - כלבת.
אני חוזרת ללמוד.

רצו שאני אתארח בתוכנית הבוקר של אברי גלעד ועינב גלילי..

מסתבר שביום שישי האחרון היתה כתבה בידיעות אחרונות על התופעה שחיילים מעשנים..
יכול להיות שיותר נכון להגיד התופעה שחיילים נתפסים מעשנים, אבל בכל מקרה, על זה היתה הכתבה - חיילים, עישונים, צבא.
לצערי לינק אין לי לתת בגלל שהכתבה היתה בעיתון ו YNET מסתבר לא חשבו שהיא מעניינת מספיק כדי להעלות אותה גם באינטרנט.

את הכתבה עצמה לא קראתי, למרות שמתוקף חלק מתחביבי יצא לי כבר לשמוע על מה מדובר וטיפה לגעת בנושא,
אבל באמת שלא הייתי מעורה עד כדי כך בעניין.
מבחינתי הרי אין פה שום חדשות.. מה חדש בזה שחיילים מעשנים?
גם כשהייתי אני בצבא הם עשו את זה, לא נראה לי שמשהו השתנה חוץ מרמת החיפוש ומעורבות התקשורת.

תבינו אם ככה למה הפתיע אותי פתאום אתמול טלפון מ"ידידי" אוהד שם-טוב, מזכ"ל עלה-ירוק
בו הוא שאל אותי אם יש סיכוי שאוכל מחר להתארח בתוכנית של אברי ועינב ולדבר על נושא העישון בצבא
בתור מישהי שאינה קשורה לעלה ירוק, אבל מעשנת, וגם עשתה דברים "מעניינים" בצבא.
אחרי שההלם הראשוני שכח, נזכרתי שיש לי לימודים הבוקר, ולכן אמרתי שלא.
לא עברו עשר דקות וחזר אלי מר ש"ט בתחינה נוספת, טוען שראו את קורות החיים שלי באתר עלה-ירוק
(שמסתבר שעדיין שם עוד מלפני הבחירות שעברו) והם מעוניינים בי ספציפית לעניין,
ומכיוון שאמרתי לו לא שאל אם הוא יכול לתת את הטלפון שלי לתחקירנית של התוכנית שתסביר לי עוד.
אחרי מחשבה קצרה אמרתי שכן.
אל תשאלו אותי למה. זה עניין אותי, עניין אותי לראות מה היא תגיד, מה היא תציע, ובצורה כללית - הזדמנות
לשבת ולדבר קצת על העניין, להשמיע קצת הסברים או טיעונים בעד, שיבואו מתוך נסיון,
שאולי יעזרו לקהילת המעשנים בארץ.. אולי גם זה נשמע לי טוב.

אז ההיא התקשרה, היתה מאד חמודה חובה לציין, קודם כל שאלה אותי על עצמי, מי אני, מה עשיתי בצבא וכו'..
אחרי שאמרתי לה היא התלהבה קצת יותר מזה שאבוא, ולי נהיה יותר קשה להגיד את הלא שלי.
היא שאלה אותי גם מה דעתי על העניין, ופה הסברתי לה שבעוד שאני מאד (מאד מאד) בעד דה-קרימינליזציה
של העשב המתוק כשלעצמו, אני לא חושבת שראוי שחיילים יעשנו כאשר הם בתפקיד.
אין לי שום בעיה עם עישון בסופ"ש, או ברגילה נגיד (מה שהופך את כל עניין העישון בצה"ל לבלתי-בדיק),
אבל אם אתה חייל במחסום, בעמדת מכ"ם (ועל אותו משקל באזרחות - מאבטח למשל) אין שום הצדקה שתעשן עכשיו.
יש לך עבודה, עבודה שאמורה להיות חשובה לבטחון של כולנו - תמתין.
אני לא רואה אף אחד פותח בקבוקי וודקה שם, נכון?
(כן, אני יודעת שגם זה רץ שם טוב, אבל על זה לא עושים כתבות.. מעניין למה)

אחר כך הסבירה לי התחקירנית על מה שהולך להיות בתוכנית - יבוא עורך הדין של אותם חיילים שנתפסו השבוע מעשנים וידבר
על כך שהתופעה אמנם פסולה, אבל כל העניין נובע מטיפול לקוי של צה"ל בחיילים
שסובלים מנזקי ההתנתקות, מלחמת לבנון וכו', ובאמת הם לא מקבלים שום חופש, שום טיפול פסיכולוגי ראוי..
רק מקבלים סיפוח למחסום.
החיילים שלנו נמצאים במלכוד.

אנחנו חוזרים בסוף היום הביתה אחרי העבודה, ויש לנו (בתקווה) איזושהי דרך לנוח, לפרק את המתחים.
בעל\אישה, חבר\חברה\חברים, כלב, בירה, ויסקי, ג'וינט, טלויזיה, ספר..
נתעלם לרגע מהג'וינט כי גם לנו זה לא חוקי.
להם אין את זה. אמנם אנחנו כולנו עשינו צבא ויש לנו את הפריווילגיה לומר - כולנו עברנו את זה,
גם הם יעברו, יהיה בסדר, אבל האם באמת אז זה היה אותו דבר..?
אנחנו לא עברנו את ההתנתקות, אנחנו לא היינו צריכים לקרוע אנשים, ולפעמים חברים ומשפחות
מהבתים שלהם תוך כדי שהם מכים אותנו ומקללים אותנו, וכל זה רק כדי לחזור מחר ולעשות את זה שוב
בלי ללכת הביתה, בלי לנוח..
במשך כל תקופת ההתנתקות הם היו בתוכה.
ואז התקופה הזו נגמרה, דובר על טיפולים פסיכולוגיים לחיילים, נאמר גם שזה יצא לפועל.
ממה שאני שמעתי מחיילים ששרתו שם ברובו זה יצא לפועל כמו שרוב הדברים יוצאים לפועל בארצנו - כלומר לא.
בחלק קטן מהמקרים, כך נאמר לי, באמת הם קיבלו טיפול פסיכולוגי, רק שזה היה משהו בסגנון:
אה, ההתנתקות גרמה לך לסיוטים? לטראומה? באמת? טוב, תשתה תה..

לא נגמר זה והנה באה לה המלחמה.
כל מי שלא עומד כרגע ממש במחסום מנויד ללבנון. כולנו שמענו סיפורים על מה שהיה בלבנון.
המארבים, הארגון, האוכל, כל ההתנהלות הצה"לית הכושלת. ובאמצע - אנחנו.
אנחנו = המילואימניקים שהגיעו ונתנו הכל, וקיבלו ז' בתמורה, אבל בסוף גם הלכו הביתה
ואנחנו גם = החיילים הסדירים, שאחרי שיצאו במז"ט מלבנון פשוט חוזל"שו חזרה לאן שהם היו לפני.
אין סנטימנטים, זה צבא כאן.
אלו שלוש השנים שכל אוחד נותן, אין אמא ואבא, יש צבא והצבא קודם.
הצבא עושה מארבים בכל שעה, הצבא שומר, הצבא פועל… וגם אם אתה לא צריך להיות בפעולה הספציפית מה תעשה?
אין שום הירגעות בלשבת באוהל שעתיים רק כדי לצאת לעוד שמירה, אין שום אפשרות לשבת בלילה בכיף כמה שעות,
כי ממש עוד מעט מתחילה עוד שמירה, עולים לעוד מארב.. 7\24 צבא.
סיר לחץ שכזה, ואחר כך שואלים למה חיילים מתנהגים ככה, למה חיילים מתפרצים על העומדים במחסומים לפעמים,
למה היד קלה על ההדק לפעמים…למה?

כי ככה זה. זו סך הכל ערימה של ילדים שנתנו להם נשק, העבירו אותם כמה חודשים של אימונים
ושלחו אותם להתמודד נגד ארגוני גרילה ברמה הכי גבוהה בעולם בצורה יומיומית וללא מנוחה.
ילדים עם נשק ביד שלא יכולים לסמוך כבר אפילו על אישה בהריון שהיא באמת בהריון ורק רוצה לעבור ללדת,
ולא בעצם באה להעביר מטען.
ילדים שכל היום צועקים עליהם ערבים מקופחים מצד אחד, שמאלנים מצד שני - כי גם אנחנו
מצאנו דרך לעשות אותם הרעים, ומצד שלישי גם צועק עליהם המפקד - יש לך עבודה! אתה לא נח!
לאן כל זה ילך? תארו לעצמכם את כל המטען הזה שנצבר שנצבר אצלם - מה הם אמורים לעשות איתו הילדים האלה?
להתמודד
כמו כולנו.
קצת חוסן נפשי, מה רע?
ילדים…

לכל אדם יש בעיה להתמודד עם רמת מתח שכזו לאורך זמן.
כל אדם יראה תסמינים של המתח הזה אחרי תקופה קצרה.
כולנו מכירים את התסמינים של מתח… עצבים, חוסר מנוחה, דופק גבוה, כאבי ראש.
עם תוספת של חוסר שינה - שהיא מנת חלקם של הרבה מאד מהחיילים - אנחנו מקבלים קוקטייל הזוי
של עצבים ובלבול.. והנה הולכת לה השפיות.

אני לא חושבת שהם היו צריכים לעשן שם. באמת שלא.
עם כל הבעד שלי בנוגע לעישון אני חושבת שהעבודה שלהם חשובה מדי מכדי שהם יזלזלו בה
ויפנו ל"עיסוקי פנאי", ועוד כאלה שפוגעים להם בחדות ובעירנות.
תדליקו סיגריה במקום הג'וינט הזה.
אני גם מבינה אותם. אני מבינה שזה הרגיע אותם, מבינה באמת.
מבינה שהאפקטים שיוצר העישון הם הכי טובים לבעיה כמו שלהם.
העישון מרגיע, לא מרגיע כמו סיגריה אלא מרגיע באמת. העישון נקי, לא משכר אותך,
לא תסריח אח"כ מאלכוהול ולא תהיה שיכור - כי סטלה זה בראש, אם צריך פשוט מעיפים אותה.
שיכרות אי אפשר להעיף.

*שמעתי גם על סמים קשים יותר מג'אנג'ה בסיטואציות האלה. ועל זה בכלל אין מה לדבר אני נגד ובגדול.
אלו דברים שממש מסוכן להתעסק איתם כשאתה בתפקיד.
לא ניתן "להתיישר" מהם בשניה, והם פוגעים ביכולות הרבה יותר מעישון והרבה פעמים יותר משתיה.

..לראיון, כאמור לא הלכתי בסוף, למרות שמאד אהבו את דעתי ואת מה שהיה לי להגיד
(בנוסף לקו"ח היחסית משכנעים שלי בתור אדם רציני ), הציעו לי מוניות והחזרה ללימודים,
התחננו שאשקול מחדש, שזה נושא שחשוב לדבר עליו.
אחרי הרבה הרבה התלבטות ונסיונות שכנוע אמרתי להם סופית לא.
לא מתאים לי להלחץ לפני הלימודים ולקום בחמש ומשהו בבוקר לכבוד זה, מה שגם שלא משלמים לי
בשביל השעתיים נסיעה + שלוש דקות דיבור במקרה הטוב, וכולנו יודעים מה קורה תמיד כשמדברים בטלויזיה
על נושאים במחלוקת - כלום חוץ ממריבה עם אותו צר אופקים שהביאו לשבת מולך. לא באתי לריב.
לא חששתי משאלות "מפילות", זה ממש לא העניין.
אני פשוט יודעת מה משקלו של אייטם קטן שכזה - 0 גרם.
לא הולכת לשבת בטלויזיה ולהגיד - כן עישנתי בתקופת הצבא, כן גם חיילים מסביבי עישנו,
כן גם בכירים מסביבי עישנו ( אמרתי לבחורה גם מראש - אני לא הולכת לחשוף איפה הייתי, לא הולכת ללכלך
על המקום, ובמיוחד לא לגרום לחיילים המשרתים שם בהווה לסבול מיתר בדיקות ) כמוני יש עוד אלפים.
אלפים שגרים יותר קרוב לת"א ולאולפנים ואולי כן מרגישים שיש להם מה להגיד ורוצים להיות בטלויזיה
(וגם עשו משהו מעניין בצבא).
אז עם כל כאב הלב (ובאמת כאב, כי סך הכל זו עוד הזדמנות להסביר, כביכול, אם לא מסתכלים על זה
שהטקטיקה הזו לא עבדה אף פעם) אמרתי לא.
אמרתי גם שאמשיך לחשוב על זה ואחזור אליה אם בכ"ז אשנה את דעתי.
לא שיניתי
אבל המשכתי לחשוב על זה עד עכשיו.