Smoke'N'Pride 4.0

כן כן, שלום שלום עדיין בחיים
לפחות בינתיים.. מסתבר שעבודה יכולה לקחת הרבה מהזמן (והחשק) לשבת מול המחשב..
לא רק, לשבת מול המחשב ולכתוב.. זה אומר שצריך לעבוד את הלשחק
לעבור את הלקרוא..
לעבור את הלמחוק ספאמים ושאלות נובים מהפורום…

וגם להיות לבד.
אני יודעת, מוזר, אבל זה המצב.

רק רציתי להגיד שהכל בסדר, מצוין אפילו
(בין השורה למעלה לשורה הזאת עבר שבוע + צננת מזגנים קשה אבל עדיין!)

אל תדאגו - הכל בסדר, וגם כשאני לא פה זה סך הכל אומר שאני במקום אחר ;)..

שוב אני.
מרגישה לא מחוברת, באה והולכת…

מחפשת עבודה, רוצה לחזור לתחום, ופתאום כבר לא בטוחה מה התחום.
לצערי בגלל אופי ההשכלה שלי (הרבה לימוד עצמי + עוד כמה קורסים במכללות נחשבות אבל בלי תואר "אקדמאי" טפו)
לפעמים יוצא שיש לי חוסרים קטנים בידע (וגם ברושם שזה עושה).
עצם זה שבחרתי לעצמי מה מעניין אותי ללמוד ומה לא לפעמים בא לנשוך אותי ברגל.
לא אוהבת נשיכות ברגל.
קצת באוזן, בגב.. אתם יודעים, ברגיל.. לא ברגל
קצת מלחיץ להיות "תלוי באמצע", מחכה לתשובות, חושבת האם לשאול עוד שאלות
אם לנסות עוד מקומות. אם לחכות.

בינתיים AllJobs ואנכי חברים די טובים, ופתחתי בקשרי יזיזות עם WinWin ..
שיהיה בהצלחה.

יש לי חברה, חברה טובה.
יש אנשים רעים שמנסים לרמות אותה.
אין לי מה להגיד בנושא - רק אחרי שיסתיים אני אוכל לתת פה פרטים.
…וזה יהיה עסיסי.
לא ברור לי איך אנשים בעולם חושבים שהם יכולים להתנהג ככה, לא ברור לי איך העולם
נותן לדברים כאלה לקרות, לרשעים לעלות רק על סמך הרמאויות שלהם.
אבל אל תדאגו, הם יחטפו בדיוק ואת כל מה שמגיע להם. עד עפר.

כמו שאמרתי - כל הפרטים בהמשך.. רק הייתי חייבת להוציא את זה.

מוזר איך רובנו עוברים את החיים מלאים בפחדים..
אנחנו קמים בבוקר, מצחצחים שיניים, מתלבשים "כמו שצריך" לעבודה "הנכונה", יוצאים החוצה,
לא עולים על האוטובוס שלא יתפוצץ, אז לוקחים את האוטו ותוך כדי נסיעה מחשבים את הכסף שהולך
על הדלק ומקווים שאף נהג שעוד לא התעורר לא יתנגש בנו, יהרוס את האוטו וישבית אותו לתיקון,
וכך יעלה לנו עוד כסף וגם את הפרמיה.

לחלקנו עשו בדיקת פוליגרף כדי להכנס לעבודה, חלקנו היו צריכים להביא אפילו אישור שאין לנו תיק פלילי
(כמו שקצב יגיד - צריך אנשים ישרים לעבודה! תיק פלילי יהיה לך הרבה זמן לבנות תוך כדי ), חלקנו היה
צריך לעמוד במבחני יכולת ואינטליגנציה (מה, שוב לרדת על קצב?), הרבה מאיתנו עובדים בעבודות
שאפשר לקרוא להן "מכובדות" וחס וחלילה שלא נתנהג בצורה מכובדת, את זה יבדקו גם..
שאנחנו לא שותים, לא מעשנים, לא עושים צרכים מתי שלא צריך ומצחצחים שיניים פעמיים ביום לפחות
(כמובן שאי נאמנות לאישה\בעל, הכאת ילדים, פדופיליה, ועברות באמת בעלות משמעות לא נכנסות
לרשימת "הדברים שאנחנו מחפשים כדי לא להעסיק אותך").
רובנו אחרי שעברנו את כל הדברים האלה צריך גם לבלות את רוב הזמן שלנו בעבודה כדי שחס וחלילה לא נפוטר ממנה.. אתם הרי יודעים כמה קשה להשיג עבודה (טענה שאני ממש ממש לא מסכימה איתה), ואנחנו הרי רוצים
לצבור כסף, לצבור פנסיה, שגם זה כבר לא כלכך בטוח במדינתנו הקטנה..
אז בעבודה אנחנו מתנהגים יפה, לא מדברים על היציאה המטורפת לילה שעבר,
לא מדברים על מה שאנחנו באמת חושבים, ופשוט אנחנו מישהו אחר.. אנחנו של העבודה. ככה עובר יום.
ואז אנחנו נוסעים חזרה הביתה, עומדים בפקקים, שוב מתפללים שאף אחד לא יתנגש בנו,
מתעצבנים על זה שבפקק האוטו אוכל יותר דלק, ובסוף גם מתעצבנים על זה שאין חניה אף פעם..

הגענו הביתה, אולי תהיה ארוחת ערב מוכנה? מזל שיש לנו כסף לקנות אוכל עדיין, מה שמזכיר לנו - צריך
להתקשר לסבתא לשאול מה נשמע ואם היא צריכה עזרה.. הרי אם לא אנחנו מי יעזור?
מזל שחודש שעבר ביקרנו וראינו מה קורה אצלה, אז הבאנו לה מצרכים וקנינו איתה תרופות.. מי יודע כמה זמן
נוכל גם לעשות את זה… מי יודע אם לשכן שלה ממול יש גם משפחה שעוזרת לו אם הוא צריך..
אז אכלנו ארוחת ערב, למרות כל האזהרות שכל מה שאנחנו אוכלים כרגע הורג אותנו באיזושהי צורה,
וגם מה שאנחנו שותים.
אחר כך הלכנו מהר לחדר הילדים לשאול איך היה בגן\בית ספר, לראות אם הם עשו שיעורים,
וכמובן לבדוק את הצעצועים שלהם - כי מסתבר שגם זה יכול להיות רעיל - ונשמנו לרווחה לגלות
שהיה לנו מזל ורכשנו דגמים שלא מופיעים בהודעה לעיתונות.. בינתיים.

אז עזבנו את הילדים לשחק (אבל לא במחשב כי במחשב יש פורנו אלימות וזוהמה, ובכלל מידע,
שזה משהו שלא היית רוצה שיהיה לילדים שלך) והלכנו לטייל עם הכלב בחוץ.. איזה יופי שיש כלב,
חבר טוב, שומר על הבית, חמוד ופרוותי..
חבל שיש כלכך הרבה חברים טובים שמסתובבים בחוץ ברעב או עומדים בפני הרדמה בצער בעלי חיים,
כי אנחנו כנראה חשבנו שכשאנחנו לוקחים כלב הביתה זה כמו לקחת צעצוע ולכן כשמסיימים איתו,
או שהוא לא עובד טוב מספיק לדעתנו יש לנו את האפשרות לזרוק אותו, ואותן אגודות נותרות המומות וחסרות כסף
לדאוג להם, ולכן נאלצות להרדים אותם.. בגללנו. בגלל שאנחנו, בני האדם, אין גבול לחוצפה שלנו
והכי גרוע - ליהירות שלנו.
אז אחרי שהכלב גם סופסוף סיים את צרכיו (במקום מיועד לכך וכמובן נאסף לתוך שקית מיועדת),
וסיים לדבר עם החבר'ה מהרחוב, אנחנו חוזרים הביתה וריח מוזר מתחיל לעלות לנו באף..
לא, זו לא דליפת הגז מהמכון הקרוב
זה גם לא ריח של שריפה..
אה, כן, זה הריח של החופש… הריח הזה שאנחנו מתחילים להריח כשנגמר היום והגוף שלנו מרגיש
שהוא הולך להיות סופסוף בבית ולנוח, שנגמרו כל הסידורים ושהנה סוף סוף אפשר קצת לשבת..
אפשר לצאת לסרט, לפאב, לבית קפה.. אפשר להשאר להרגע בבית.. כל מה שנרצה כמעט.
להרגע מול הטלויזיה או בבית קפה עם ג'וינט זה אסור כמובן, כי ג'וינט זה הרבה הרבה יותר גרוע מבירה,
וודקה,ויסקי,או קפה.
אחר כך נקפל את הכל, נכבה את האורות, נגיד לילה טוב ונלך לישון כדי להתעורר מחר ולעשות את אותם דברים..

Erase and rewind…?

איפה אנחנו בכל העניין הזה?

איפה אני?

למה אני לא יכולה להגיד בעבודה או סתם ככה לכל אדם "כן, יש לי חברה, ולא חבר.
אני משחקת במשחקים מאד אלימים במחשב, אני גולשת המון באינטרנט, בין השאר לאתרי פורנו כמובן,
אם אין משהו מצחיק או אלים וטוב לראות בטלויזיה. אני מתה מתה על בירה או ויסקי בלילה עם מוזיקה טובה,
אבל הכי אני אוהבת, בערב אחרי הכל, לשבת לי עם ג'וינט רגוע ועם חברה שלי, לראות משהו
מהמחשב או בשידורים של הטלויזיה ופשוט להרגע.."

אני לא יכולה להגיד את זה כי רוב האנשים (כולל כמובן העבודה שיעיפו אותי על טיל) לא יצליחו לשמור על ארשת
פנים אחידה במהלך ההצהרה הזו, ורובם גם לא ירצו כלכך להיות לידי אחר כך..
חלק יגידו פורנו זה רע, זה משפיל נשים וכו' וכו'
חלק יגידו שאני סוטה שיש לי חברה, חלק סתם יסתכלו בתמיהה (ד"א התגובה של - אבל את יפה!?! זו אחת התגובות
היותר מקוממות שיש.. כי ברור שאעבור לנשים רק אם כל הגברים פשוט לא רצו אותי)
חלק יגידו סמים זה רע, את נרקומנית. לא משנה שזה פחות מזיק מאלכוהול, לא משנה שזה לא פוגע שאף אחד..

בקיצור התשובה תהיה - לא מעניין אותנו איזה בן אדם את, אם את חברה טובה לאנשים, אם את עוזרת לנזקקים,
או פשוט בכלל איזה בן אדם את - כל עוד את עושה את א' ב' או ג' מבחינתנו את לא אדם טוב.
כל מה שידענו עליך לפני שאמרת את המשפט הזה - נמחק.
תהיה גאון מחשבים, תהיה עשיר, חכם, פילנטרופ, תעזור, תלמד, תקדם … אבל מה זאת אומרת אתה מקבל בתחת?!?
לא לא, שכח מזה. אי אפשר לסמוך עליך.
אנחנו מעדיפים לסמוך על סוחר הנשק העבריין שמדבר אל "העם", מתחבר אל הרבנים וזורק עלינו כסף.

פלא שאנחנו חיים בפחדים?
רק שיהיה לנו את התחביב הלא נכון והאוכלוסיה תשפוט אותנו בצורה כלשהי, ללא קשר לפגיעה בה.
עצם זה שאתה עושה משהו שלא בנורמה פוגע בה..
ואם פגעת בה, למה שהיא תהיה טובה אליך? תהיה האדם הכי חכם בעולם אבל עדיין תהיה נרקומן מבחינתה.

מזל שלאוכלוסיה שלנו יש כאלה ערכים גבוהים, ככה הגיעו כל האנשים הללו משכמם ומעלה אל עמדות המפתח
בארץ.. כן כן, בזכותם כך נראית הארץ שלנו, אנשים טובים. נורמטיביים לחלוטין..!
לא תראה אותם שותים,לא תראה אותם יוצאים לבלות (אלא אם כן זה אירוע רשמי, ואז האקססורי הקרוי
"תכשיט האישה" יבוא איתם).
בכלל הם לא עושים דברים שמחוץ לנורמה.. רק גונבים, בוגדים, אונסים, משפילים,
מקדמים את חברים שלהם, מזניחים את החובות שלהם.. מזל שהם לא מעשנים, או יותר גרוע הומואים.

די כבר..
זמן לכל החבר'ה הזקנים (חוץ משמעון )לקפל הכל, להגיד תודה היה נחמד, וללכת..
יש מספיק אנשים, צעירים יותר, קצת יותר פתוחים במחשבתם, בתקווה גם מתמחים בנושא שאליו
יבחרו (כמו שלעזאזל זה אמור להיות ולא שדוס שבחיים שלו לא ראה אינטרנט יהיה מופקד עליה).
אני מכירה הרבה אנשים שישמחו לתקן את מה שקורה במדינה, אנשים מדור אחר,
לא מה שקיים כרגע שהוא בעצם חבורה גדולה של אנשים שמתחלפים ביניהם בתפקידים לפי קומבינות
וללא כל קשר לידע שלהם..

תנו לי אנשים שאכפת להם ממה שהם עושים, תנו לי כלכלן למשרד האוצר, דיפלומט למשרד החוץ
(כמה בזיון זה ששר חוץ לא ידע אנגלית..? מסתבר שאצלנו חושבים שזה בסדר גמור, אצלנו טועים),
מישהו מהתחום הצבאי לבטחון, מישהו מתחום הספורט לספורט, אקדמאי לחינוך…
אנשים שמתאימים למה שנדרש בעבודה שלהם!
אנשים שמבינים ואוהבים את התחום שהם עוסקים בו עוד מלפני שהם קיבלו את התיק.

האם באמת הגיע הזמן שקלינגר יהיה ראש ממשלה…??

הו אלוהי הסלולר!

כן כן, סוף סוף זה קרה, לקחתי את מכשירי האישי, הגאה והתקול להפליא לתיקון בחברת הסלולר שלי
(שלפחות אני כבר לא עובדת בה )
טוב בעיקר לקחתי אותו לתיקון כי עזבתי ורציתי להשתמש באחריות חינם שיש לי לפני שהעניין מתעדכן
צריך להיות יעילים

אז הגעתי למקום, שעה מוקדמת, נחמדה, אחרי כמה דקות המתנה ניגשה אלי אחת מהחבר'ה שנותנים שירות
ללקוחות עסקיים, לקחה אותי לחדר צדדי, שאלה מה שלומי, מה שלום המכשיר - סיפרתי, הכניסה אותו לתיקון - נהדר.

עכשיו… אני עבדתי בחברה הזו עד שבוע שעבר. אני אמורה לדעת מה קורה בדיוק אחרי שמכניסים מכשיר לתיקון
אני אמורה לדעת שחלק מהתכנים שיש לי על המכשיר - שירים, וידאו, תמונות - אולי לא יעבדו
אני אמורה לדעת שכדי להעביר את כל אנשי הקשר שלי מעבירים לי אותם לזכרון הסים
אני גם אמורה לדעת שכל האס-אם-אסים שלי ימחקו אם יאופס הטלפון או יוחלף … אמורה לעזאזל!

..אז לא זכרתי.. אז קיבלתי את הטלפון בחזרה. ערכת הנושא - נעלמה, צריך להגדיר מחדש. (מגדירה)
כנ"ל כל ההגדרות האחרות - אינטרנט שפה צבעים צלצולים.. (מגדירה מגדירה מגדירה…)
נעלמו גם כל היישומים שהיו מותקנים על הטלפון (ואינם של החברה כמובן, אלו של החברה מותקנים מחדש)
(מחברת הטלפון למחשב - מתקינה)
לקח לי יותר משעה להבין פתאום שמשהו חסר לי..
ניסיתי להכנס למשהו דרך המחשב, וכבדרך אגב גיליתי - כל זכרון ההודעות ר י ק…

Breath in… Breath out…

טוב, לנתק מהמחשב ולבדוק בטלפון - צריך להיות בטוחים לא יכול להיות…!
ובכן, יכול להיות.
כל אחת ואחת מההודעות, הודעות שהולכות אחורה כמה שנים טובות - שהעברתי אותן במיוחד
מהטלפון השני כדי שישמרו..
טיפשה
הודעות מחברים, ליום הולדת, לשנה טובה, לשכרות טובה, או סתם כי באה המוזה.. .הלך.
שלא נדבר על כמות מכובדת מאד של הודעות מאהובת נפשי לבי וחיי, על חמשירי האהבה וזימה המקוריים והכיפיים
שהיו שם ואינם עוד..

איזה חוסר אחריות
בא לי לבכות..
(ובנוסף אני מרגישה כמו בת 12 בערך שמתבכיינת על ההודעות שלה..! )

הרבה זמן לא כתבתי..
החיים מעצבנים מדי.. בשבילי. כל יום מחדש אני מוצאת את עצמי בשיא לחץ דם חדש.
כל יום מחדש זה מתחיל עם החדשות, ממשיך עם הכביש, מגיע לשיאו בעבודה… ואז בתקווה בבית הוא נרגע..
לפעמים בבית הוא פשוט מכפיל את עצמו.
הלחץ דם שלי.

כנראה שאני לא צריכה לתת לדברים האלה לעצבן אותי.. הרי רק לי זה עושה רע.
קצב לא יודע כמה אני עצבנית עליו, ומה דעתי עליו, ועל אולמרט שממנה את רמון חזרה לכנסת..
ורמון..! החצוף, שלא מוכן לחזור לממשלה אלא אם כן הוא יהיה שר אוצר..
לא ידעתי שהרשעה במעשה מגונה מזכה אותך בתיק בממשלה.. ועוד כזה תיק.
אולי גם אני צריכה להתחיל לאנוס אנשים. זה יהיה שינוי מרענן, כרגע זה מרגיש בדיוק להיפך.

גם האישה שנוסעת על 70 בשמאלי כי עוד 3 צמתים היא צריכה לפנות שמאלה לא שומעת מה אני חושבת עליה
גם הנהג שחושב שהכביש שלו, אז מה זאת אומרת שמישהו יהבהב לו מאחורה..?
אף אחד מהם לא יעצור לידי לדקה כדי שאני אסביר לו איך נוהגים, מה זו תרבות נהיגה.. מה שאומר שאף אחד מהם לא ישנה את ההתנהגות הזו. וכמוהם עוד חצי ממי שנמצא על הכביש. השאר הם משאיות ומוניות, לא נדבר על זה.

גם בעבודה, הכל אותו הדבר.. אבל מצד שני זו עבודה בתמיכה, טפשי לצפות שהם יהיו גאוני הדור (למרות שהמינימום של - אם אתה לא יודע לקרוא אנגלית לפחות אל תקח מחשב כף יד!!!! - לא הכי מובן להם גם).

כל העצבים האלה עוברים לי בשניות. ברגע שיצאתי מהאוטו לעבוד אני כבר לא עצבנית על הנהגים, ברגע שיצאתי מהעבודה אני כבר לא עצבנית על הלקוחות או על החברה (במקרה והייתי).
העצבים היחידים שנשארים לי יום אחרי יום, ולא עוברים בקלות שכזו הם עצבים של הבית..

וכרגע זה סוג העצבים שלי. כרגע לא אכפת לי מאף אחד בעולם, כולל כולם. באמת.
כרגע יש לי מבט בעיניים שאף אחד לא רוצה לפגוש, ושחברים טובים שלי תמיד מזכירים לי "לכבות" כשזה קורה בציבור.
והכי הכי גרוע, שמרוב שהמוח טוחן את כל השטויות האלה כמעט תמיד תהיה לי מיגרנה יום אחרי (כמו היום..)
כמעט תמיד אני לא אוכל לישון כמעט, ותמיד תמיד אני אשכח על מה בדיוק כעסתי, ואיך בדיוק הכל היה מנוסח לי בראש בדיוק ברגע שבו אני אנסה לנסח את זה במילים.

אז בוקר טוב עולם, תודה רבה. אם אלוהים במקרה בטעות כן קיים, והוא לידך, תודה לו בבקשה על יצירת "העם הנבחר"
ותגיד לו, אם אפשר, שיעשה איזה עדכון גירסה או משהו כי רובנו כאן תקועים כקופים עדיין, הגיע הזמן לשדרג לגירסת בני אדם.

"..אל תדאג, אתה ישר… זה כל העולם שעקום…"

אה, ויום עצמאות שמח לאח הגדול ארה"ב.

This would be my peace of mind..
Theres something about this language that makes me cool down
Maybe because all day long I read the news, Hebrew words piss me off on a daily basis
Well then it figures.

כל הזין.
מה לעשות שחדשות זה בעברית
אפילו שפה במדינה בכלל מדברים רוסית..

תסלחו לי, כן, אבל מבחינתי אם אתה גר במדינה - אתה דובר את שפת המדינה.
זה לא קשור לסובלנות
זה לא קשור לגזענות.
יש תקופה מסויימת שמקובל שלא תדבר כמו שצריך. יש אנשים זקנים שאני לא מצפה מהם ללמוד שפה חדשה.

לא מקובל עלי בשום פנים ואופן שאנשים צעירים, לא מפגרים, שנמצאים כאן כמה שנים טובות לא ידברו עברית.
לא מקובל עלי שבן אדם שגר בארץ כל החיים שלו ידבר רק ערבית. לא עברית, לא אנגלית - ערבית.
אולי לא "לא מקובל" אבל זו חוצפה ממדרגה ראשונה.
אני לא מבינה למה צריך להיות שירות טלפוני בחמש שפות.
יש מדינה? יש לה שפה רשמית? יופי.
נוסיף לזה שפה בינלאומית אחת, וזהו.

עוד מעט יהיה שירות גם בתאי, או פיליפינית, למה לא? גם מהם יש הרבה עכשיו.
אבל מה? התאילנדים והפיליפינים יודעים גם אנגלית וגם עברית יותר טוב מהרוסים והערבים אצלנו!

המדינה הזו היא מדינה של כפויי טובה, מושחתים, אנשים שחיים בהרגשה שמגיע להם הכל, ולא רק זה -
שמשהו שמגיע להם נלקח ברגע זה ממש - כמעט בכל רגע נתון.
אייייייייייייייייכס

גם אני רוצה לעבוד בבית..
רוצה להיות סופרת, עיתונאית, כותבת טורים…
רוצה להיות אמנית, לעסוק ביצירה כלשהי.. זה גם די בית.
שניהם גם די מספקים נפשית.. אתה מצייר כי אתה אוהב את זה, אתה כותב כי יש לך השראה..
לכן אלו עבודות של בית, כי בכל שעה ביממה זה יכול לבוא, וגם אלו עבודות שדורשות חופש.
או יותר נכון סוג האנשים שעוסקים בהן דורש יותר חופש.. נראה לי. נראה לי שההגדרה הבערך מדוייקת היא בין שתי אלו.

אמנית אני לא.
לכתוב אני בהחלט יודעת. לא סיפורים חלילה וחס, דברים קצרים - טורים, דיעות, מאמרים, מכתבי תלונה..
השראה מזמן לא היתה אבל נניח את זה בצד לרגע.

קשה לי לחשוב על מסגרת שאני אהיה מאושרת בה. מסגרת עבודה כלומר. שעות קבועות, שבהן צריך להיות במקום מסוים
ולעשות משהו מסוים.
זה - לא עובד אצלי כלכך. זה גורם לי לחולניות קשה תוך תקופה מאד קצרה.

מצד שני אני מכירה אנשים שעובדים ככה, והמון זמן בעבודה, אבל הם אוהבים מאד את העיסוק שלהם.. אז למה לא?
אבל לך תמצא עבודה בדיוק במה שאתה אוהב..
שוב אנחנו מלפלפים חזרה אל האומנות, הספורט היה התמחות חזקה מאד שלי, אבל גיל 26 זה כבר זקן בשביל זה.

אני רוצה משהו במחשבים.
משהו שאפשר לעבוד בו מהבית, יש לפטופ החיים יפים.
אפשר לתכנת מהבית, אפשר לנהל רשתות מהבית, אפשר טונות של דברים לעשות בבית.
לעבודה מבחינתי מספיק להגיע פעמיים בשבוע לעדכונים, תודה ולהתראות.

רואים שאני צריכה ללכת לעבוד בקרוב הא. לשבת לעבוד בעבודה הזניחה שלי, 15 דק' הפסקה כפול 3 פעמים,
תהיה רובוט טוב ואל תלכלך את השולחן דיר בלאק, ולא לדבר בטלפון. וגם לא עם החברים.
גם את האינטרנט עדיף שתעזוב אלא אם כן ממש אין לך משהו אחר לעשות, ואם אין לך משהו אחר לעשות
דבר איתנו - ניתן לך.
וגם צריך שתבוא שעות נוספות.