Smoke'N'Pride 4.0

קבלו אותם, חמשת הבלוגים שלי ל BlogDay:

הוידאו בלוג של המחירון

האינקוויזיציה

הגלוב - מאבד תמלילים

הבלוג של אביעד - Touching is not permitted

ואן דר גראף אחותך

יום טוב

1. למי שלא שם לב עדיין שיניתי את שם הבלוג (במטוס זעיר ללא טייס)..! קבלו את - עשן גאה 4.0
   אם מישהו שואל את עצמו למה, אז ככה.
   
2. לימודי המתמטיקה בעיצומם, אני כבר לא יודעת ימיני משמאלי ושוב כמובן נמאס לי מהמשחק הזה.
   מי שאחראי לכל עניין ה log\ln , סינוסים ומשוואות פולאריות מוזמן לגשת לקבלה, באמת, אני רק רוצה לדבר..
3. יהונתן פרסם גרסת בלוג לעבודת הסמינר שלו - נורמות ביטוי בבלוגוספירה הישראלית.
   נא לקרוא, יש בוחן על החומר בשבוע הבא.
4. בלוגרית אחת כבר הוזהרה בקשר לכך שהיא הולכת להופיע ברשימת ה- BlogDay שלי.
   תהליך איתור ארבעת הנוספים נמצא בעיצומו
5. פתאום במכה אחת חזרו להן מחלת הפוליו וקדחת הנילוס - רבותי ההסטוריה חוזרת, הבו לי אקליפטוסים!
6. בועז מעודה נעים זמירות תימן זכה ב"כוכב נולד" אתמול - מישהו רוצה להגיד לא ידעתי מראש?
7. מפיצה לפורנו - חברת הפיצה הקנדית ששמה תמונות עירום מתחת לכל סלייס פותחת שעריה לדוגמנים חדשים! (Oh Joy!!)
   נראה לכם שיש כזה בישראל? מישהו רוצה לראות ישראלי ערום?
8. אלכס אברבוך שלנו כמעט וכרגיל בגמר אליפות העולם באתלטיקה - שיהיה בהצלחה!
9. במוצאי שבת בחצות יוזל מחיר הדלק בכ-4% שלמים! מישהו שם במשרד התשתיות בטח חולה.
   לא נורא, הם יעלו את האחוזים האלה חזרה לקראת החגים, אפשר לסמוך עליהם.

עד כאן מחדר החדשות של קפה דוּבָש.

סתם, אין לנו חדר חדשות. גם אין לנו קפה… הלכתי להרתיח מים.

לא בכי וצעקות המורים על הורדת התקציב לחינוך ולמשכורות,
לא בכי וצעקות ההורים על הורדת התקציב, העלאת שכר הלימוד, רמת המורים ובתי הספר בישראל,
ברור שלא בכי וצעקות הסטודנטים על הורדת התקציב והעלאת שכר הלימוד,
אבל עכשיו יולי תמיר נשברה.

אחרי שויתרה לדתיים - כי בשביל מה כבר צריך מתמטיקה ואנגלית במאה ה-21?
הם לא רוצים, ואת מי שלא רוצה "אי אפשר להכריח" חוק חינוך חובה או לא.. לא ככה?
זה גם לא מפריע למשרד החינוך לתת להם 55% מהתקציב..

אחרי שעברו הבג"צים והסתדרות וארגון המורים לא יוכלו לשבות בתחילת השנה

אחרי כל זה, היום הודיעה גברת תמיר שיכול להיות ותשבית היא בעצמה את פתיחת שנת הלימודים
ולמה?
כי חלק מאותו תקציב, שקוצץ עד דק, כלכך דק עד שכמעט כבר לא רואים אותו - לא הגיע עדיין לשולחנה של הנכבדת.

ש ב י ת ה . . !

זה לא מקובל.

לא זה שרמת הידע של המורים היום בהרבה מקרים נמוכה מרמת הידע של הילדים
לא זה שמורה ממוצע היום משתכר פחות ממלצר, למרות שהוא עובד ומשקיע הרבה יותר שעות
לא זה שהלימודים האקדמאים בארץ נעצרו לחודש תמים כמעט, והרמה הכללית יורדת ויורדת

לא.
היה צריך להגיע כסף - לא הגיע כסף. עד כדי כך פשוט.

אני רוצה לראות את שרת החינוך משביתה את מערכת החינוך כולה בגלל שלא קיבלה את אותה תוספת
שהיתה אמורה לקבל. באמת רוצה.
להגיע נמוך מזה יהיה מאד קשה הרי, ואני מחכה כבר ליום שבו מישהו יתעורר מרוב שהמצב רע (ומתדרדר - הלו יולי!!!!!)
ובמקום לקנות עוד מטוס (כמו שאמרה שולמית אלוני), לתחזק עוד שר (כמו שאמרנו כולנו),
או לחלק עוד קצבאות לעלוקות מוצצות דם ופולטות ילדים,יפנה את הכספים האלה לחינוך.

אבל כרגיל אני סתם אופטימית, כי אלו שמחזיקים את הממשלה בביצים לא יתנו לזה לקרות, כמו שלא נתנו
להוריד להם בתקציבים, כמו שלא נתנו להוסיף להם לימודי אנגלית או מתמטיקה
מדעים שטניים, מה אחר כך - אינטרנט!?! אללי, אנשים עוד יתחילו לחשוב בעצמם, ומה אז?
יגלו שהדת והרבנים וכל שאר ירקות ומוצצי דם הם פיקציה אחת גדולה ואז נאבד את כל התקציבים..!

פשוט - כלבת.
אני חוזרת ללמוד.

כן כן ילדים וילדות, מסתבר שכמו לכל דבר אחר - גם לבלוגים יש יום!
ככה חנית אומרת, ואם חנית אומרת אז רבותי - עושים!

מעט פרטים:
ה-BlogDay נחגג ב-31 לחודש אוגוסט, שזה אומר יום שישי הקרוב.
המטרה של היום הזה היא בעצם לחשוף אותנו (אתכם, את כולם) לבלוגים אחרים, שאולי
לא הייתם קוראים במקרה אחר, והכל על סמך המלצות מבלוגרים אחרים.

הוראות השתתפות ב BlogDay:

1. מיצאו 5 בלוגים מעניינים שעליהם אתם רוצים להמליץ.
2. ספרו ל- 5 הבלוגרים שאתם ממליצים עליהם ביום הבלוגים שיחול ב 31 לאוגוסט.
3. כיתבו תיאור קצר של הבלוג ותנו אליו קישור.
4. פרסמו את הרשומה ב31 לאוגוסט.
5. צרפו קישור לאתר הרשמי של http://www.blogday.org ברשומה
6. צרפו קישור לרשומה שלכם שיפנה לכאן http://technorati.com/tag/BlogDay2007 כך כולם יוכלו לראות את משתתפי BlogDay2007 במקום אחד

קדימה לעבודה..!
הלאה האילנות הנה בא לו הבלוג!

קודם כל - מצאתי כותרת מקורית לנושא (כלומר - לא ראיתי שהשתמשו בה עדיין). אמנם המלה שיצאה לא בהכרח מובנת,
אבל לי לא אכפת

ובכן - חזרה לנושא!

אפלטון פצח לו בפרויקט ריכוז ימי ההולדת של כותבי הבלוגוספירה (ססססה מילה… פויה!), והרשימה
מתמלאת לה בקצב מרשים בהחלט. כל המעוניין להכנס לרשימה מוזמן להכנס לקישור ולהשאיר שם את הפרטים,
אז יאללה קדימה..

אני כבר רשומה שם עם התאריך הנהדר שלי (21.12), שמסמן לו גם את היום הקצר ביותר בשנה,
ובהתאמה את הלילה הארוך ביותר, וגם השחור ביותר.
התאריך הזה גם מסמל את שינוי העונות - בחצי הכדור שלנו תחילת החורף.
לאיש חורף שכמוני זו גאווה גדולה כל הפרטים הקטנטנים האלה.
נוסיף לזה שזה יוצא מזל קשת (ושאף אחד לא יתווכח איתי!!), ושבשנה שנולדתי זה יצא גם נר ראשון של חנוכה
ותבינו כמה אני אוהבת אותו.

אז קדימה, כל הכותבים למיניהם, גשו נא לקבלה אצל אפלטון ועדכנו את התאריך שלכם.
המשתתפים יקבלו מייל מזל-טוב באריזת שי מהודרת…

חבר טוב השאיר לי פרחון קטן וירקרק..

..ברצוני להודיע בצער רב על פטירתו של פרחון קטן וירקרק…

אכן, בלב קר נלקח פרח בדמי ימיו, נקצץ טוב טוב, עורבב קלות עם פארש (טבק סיגריות למתקשים),
גולגל אל תוך סיגריה דקה וקטנה, וכרגע עולה באש תוך הפצת עשן וניחוחות לכל עבר

..ושוב ההרגשה המוכרת ההיא, שוב הטעם הזה
שאיפה אחת וכבר מתחילים להרגיש זרמים בראש.. מן צמרמורת קלה שכזו בצידי הרקות ובאזניים..
עוד כמה כאלה וגם הלשון תתחיל להרגיש מוזר, כאילו היא נרדמת.. הכי כיף.
כל הגוף רגוע, שרוע, והמוח? טס..
זו הסיבה שאתה סובל כרגע יקירי, כן, כי המוח טס אז החלטתי לכתוב. ומה עושים? אל דאגה, תמיד מוצאים!

פתאום התחלתי להתגעגע למשחק שהייתי משחקת בו פעם Global Operations .. גם כתבתי טיפה עליו לא מזמן.
זה משחק רשת ברובו, מה שאומר הרג אנשים בשידור חי, וכמובן אינטראקציה שאין אין אין כמוה.
דמיין לעצמך רגע, שכמותך יושבים כרגע מול המחשב עוד אלפי (!!) אנשים. שיכורים, מעושנים או יותר גרוע,
ועושים ב-ד-י-ו-ק מה שאתה עושה - מסיבה! כמו להיות בפאב גדול ומלא מחשבים
חלום כל גיק גאה באשר הוא..!
אבל אין לי אותו עכשיו, אז נחזור לנושא..

עכשיו גם יש לי זרמים ברגליים.. כיף כבר אמרתי?
אני לא מבינה מה הבעיה של אנשים עם זה..
אלימות?
בוא מישהו שינסה להרים אותי מהכסא\ספה\כורסא אחרי שאני מעשנת!

…בוא מישהו תעזור לי למצוא את הרגליים…

טוב לא עד כדי כך, אבל אני אקום רק בשביל משהו ממש חשוב - אוכל וחובות למיניהן - לריב בטוח לא
עזוב אותי בשקט, בוא נדבר על זה קצת

שבוע שעבר שודרה התוכנית - על-סם ב Yes דוקו
אני כמובן ראיתי אותה רק לפני יומיים, בשידור חוזר. מזל שב YES משדרים כל דבר חמש פעמים..
מעניין אותי לכמה אנשים יצא לראות את זה.
חברים היו פה כשהתכנית שודרה, ודיברנו על זה שמעמידים את הסטלנים בכל מיני מבחני זכרון, קואורדינציה וכו'..
אתם יודעים - כל הסימפטומים הידועים.
את כולם בוחנים כשהם מסטולים, והתוצאות כמובן ידועות, כי מה לעשות - מסטולים. אבל למה אף אחד
לא בוחן אותם אחרי הסטלה?
בשום מקום לא מראים את זה..
מעבר לזה התכנית עצמה היתה די פרווה, לא טוב ולא רע, לא פה ולא שם. טוב שיהיה, שבוע הבא סמים קשים.
הרי מי שלקח את הזמן באמת לבדוק יודע את כל העובדות, הטובות והרעות, בקשר לזה, ועשה את הבחירות שלו.
אחרי שאני בדקתי את העובדות, ואפילו עשיתי ניסוי קטן, אז החלטתי לנסות. אם הייתי ג. יפית - הייתי מפרסמת!

"קרה לכם פעם, שאחרי יום עבודה ארוך רציתם רק לשבת ולהרגע עם האנשים שאתם הכי אוהבים, אבל
לא בא לכם להתלבש, לצאת מהבית, למצוא חניה ומקום לשבת בו… ובכלל לא כלכך בא לכם אלכוהול?
ולנהוג אחרי בא לכם?
נכון שהיה יכול להיות נחמד אם היה לכם משהו זול וזמין בבית שלא יעשה לכם הנגאובר מחר,
או בחילות וכאב ראש הלילה?

בדקתי ומצאתי!

הגאנג'ה בקפה דוּבָש - יעילה, טעימה ועושה את העבודה! קנו לכם כמה גרמים ושבו בבית עם בן\בת הזוג,
או החברים הקרובים, גלגלו לכם סיגריה, והנה ערב מהנה של דיבורים וצחוקים, או צפיה בסרטים לכל החבורה!
זה זול! זה שווה! זה וואו…"

* קפה דוּבָש הינו מקום פיקטיבי לחלוטין, כל הדמויות והדברים בכללותם, כמובן - פיקטיביים

טוב, אז בגלל שאני עוקבת אחריו, הגעתי לאח שלו, שממש מבקש שתראו את הסרט הזה
הסרט מספר על האלימות הקשה השוררת היום בין בני הנוער, והקשיים שהם נאלצים להתמודד איתם במהלך יום ממוצע

סתם, זה ממש לא מדבר על זה, אבל זה סרט ממש חמוד, אז כנסו לראות בעצמכם..!

…מה אתם עדיין כאן?

יש דברים שקורים רק בתל אביב..
למי שלא מכיר, הרשימה, מתורגמת לאנגלית..

***English post***

…finally, and that too isnt really in English, it’s translated.
I came across this famous list today, and thought Hmmm maybe I'll translate it for my friends out there…

1. Only in Tel Aviv you have to pay city taxes even if you live on a bench




2. Only in Medina square you can see people walking in Armani suits, and poop in their hands




3. Only in Tel Aviv 3 year old children can say Passiflora - Passion Flower




4. Only in Tel Aviv a squared building and a rectangle building considered a wonder




5. Only in Tel Aviv you go on a crazy roller coaster at a theme park, but fear bombings




6. Only in Tel Aviv city hall closes at 14:00 but your car can get towed at 2am




7. Only in Tel Aviv drugs are easier to find than a parking space




8. Only in Tel Aviv you stand an hour in the rain just to get into a club that til yesterday was a garage




9. Only in Tel Aviv people don't have a car because of traffic and lack of parking, but won't go on the bus because of bombings and mugging




10. Only people in Tel Aviv still think someday they can go swim in the Yarkon again




11. Only in Tel Aviv a tiny apartment, over populating, and air pollution are considered "High quality living" ..Right




12. Only in Tel Aviv you can see Jerusalems (Yes, I have invented a word…) happy




13. Only in Tel Aviv its easier to find whole whit bread with blueberries than plain bread




14. Only in Tel Aviv you people will look at a missing persons photo, and laugh at what
    they wear




15. Only in Tel Aviv the Electric garden has no electricity, the Dolphinarium has no
    Dolphins, and the Hope neighborhood has no hope




16. Only in Tel Aviv Shimon Peres has been winning the elections for the last 20 years




17. Only people who live in Jafa still think they're a part of Tel Aviv

And now, just for the fun of it, some pictures of out beloved city
Because we do love it… with all thats said up there, this is our NY, it is the center - where everything happens.

* All the pictures brought to you from the site Tel Aviv in Focus

רצו שאני אתארח בתוכנית הבוקר של אברי גלעד ועינב גלילי..

מסתבר שביום שישי האחרון היתה כתבה בידיעות אחרונות על התופעה שחיילים מעשנים..
יכול להיות שיותר נכון להגיד התופעה שחיילים נתפסים מעשנים, אבל בכל מקרה, על זה היתה הכתבה - חיילים, עישונים, צבא.
לצערי לינק אין לי לתת בגלל שהכתבה היתה בעיתון ו YNET מסתבר לא חשבו שהיא מעניינת מספיק כדי להעלות אותה גם באינטרנט.

את הכתבה עצמה לא קראתי, למרות שמתוקף חלק מתחביבי יצא לי כבר לשמוע על מה מדובר וטיפה לגעת בנושא,
אבל באמת שלא הייתי מעורה עד כדי כך בעניין.
מבחינתי הרי אין פה שום חדשות.. מה חדש בזה שחיילים מעשנים?
גם כשהייתי אני בצבא הם עשו את זה, לא נראה לי שמשהו השתנה חוץ מרמת החיפוש ומעורבות התקשורת.

תבינו אם ככה למה הפתיע אותי פתאום אתמול טלפון מ"ידידי" אוהד שם-טוב, מזכ"ל עלה-ירוק
בו הוא שאל אותי אם יש סיכוי שאוכל מחר להתארח בתוכנית של אברי ועינב ולדבר על נושא העישון בצבא
בתור מישהי שאינה קשורה לעלה ירוק, אבל מעשנת, וגם עשתה דברים "מעניינים" בצבא.
אחרי שההלם הראשוני שכח, נזכרתי שיש לי לימודים הבוקר, ולכן אמרתי שלא.
לא עברו עשר דקות וחזר אלי מר ש"ט בתחינה נוספת, טוען שראו את קורות החיים שלי באתר עלה-ירוק
(שמסתבר שעדיין שם עוד מלפני הבחירות שעברו) והם מעוניינים בי ספציפית לעניין,
ומכיוון שאמרתי לו לא שאל אם הוא יכול לתת את הטלפון שלי לתחקירנית של התוכנית שתסביר לי עוד.
אחרי מחשבה קצרה אמרתי שכן.
אל תשאלו אותי למה. זה עניין אותי, עניין אותי לראות מה היא תגיד, מה היא תציע, ובצורה כללית - הזדמנות
לשבת ולדבר קצת על העניין, להשמיע קצת הסברים או טיעונים בעד, שיבואו מתוך נסיון,
שאולי יעזרו לקהילת המעשנים בארץ.. אולי גם זה נשמע לי טוב.

אז ההיא התקשרה, היתה מאד חמודה חובה לציין, קודם כל שאלה אותי על עצמי, מי אני, מה עשיתי בצבא וכו'..
אחרי שאמרתי לה היא התלהבה קצת יותר מזה שאבוא, ולי נהיה יותר קשה להגיד את הלא שלי.
היא שאלה אותי גם מה דעתי על העניין, ופה הסברתי לה שבעוד שאני מאד (מאד מאד) בעד דה-קרימינליזציה
של העשב המתוק כשלעצמו, אני לא חושבת שראוי שחיילים יעשנו כאשר הם בתפקיד.
אין לי שום בעיה עם עישון בסופ"ש, או ברגילה נגיד (מה שהופך את כל עניין העישון בצה"ל לבלתי-בדיק),
אבל אם אתה חייל במחסום, בעמדת מכ"ם (ועל אותו משקל באזרחות - מאבטח למשל) אין שום הצדקה שתעשן עכשיו.
יש לך עבודה, עבודה שאמורה להיות חשובה לבטחון של כולנו - תמתין.
אני לא רואה אף אחד פותח בקבוקי וודקה שם, נכון?
(כן, אני יודעת שגם זה רץ שם טוב, אבל על זה לא עושים כתבות.. מעניין למה)

אחר כך הסבירה לי התחקירנית על מה שהולך להיות בתוכנית - יבוא עורך הדין של אותם חיילים שנתפסו השבוע מעשנים וידבר
על כך שהתופעה אמנם פסולה, אבל כל העניין נובע מטיפול לקוי של צה"ל בחיילים
שסובלים מנזקי ההתנתקות, מלחמת לבנון וכו', ובאמת הם לא מקבלים שום חופש, שום טיפול פסיכולוגי ראוי..
רק מקבלים סיפוח למחסום.
החיילים שלנו נמצאים במלכוד.

אנחנו חוזרים בסוף היום הביתה אחרי העבודה, ויש לנו (בתקווה) איזושהי דרך לנוח, לפרק את המתחים.
בעל\אישה, חבר\חברה\חברים, כלב, בירה, ויסקי, ג'וינט, טלויזיה, ספר..
נתעלם לרגע מהג'וינט כי גם לנו זה לא חוקי.
להם אין את זה. אמנם אנחנו כולנו עשינו צבא ויש לנו את הפריווילגיה לומר - כולנו עברנו את זה,
גם הם יעברו, יהיה בסדר, אבל האם באמת אז זה היה אותו דבר..?
אנחנו לא עברנו את ההתנתקות, אנחנו לא היינו צריכים לקרוע אנשים, ולפעמים חברים ומשפחות
מהבתים שלהם תוך כדי שהם מכים אותנו ומקללים אותנו, וכל זה רק כדי לחזור מחר ולעשות את זה שוב
בלי ללכת הביתה, בלי לנוח..
במשך כל תקופת ההתנתקות הם היו בתוכה.
ואז התקופה הזו נגמרה, דובר על טיפולים פסיכולוגיים לחיילים, נאמר גם שזה יצא לפועל.
ממה שאני שמעתי מחיילים ששרתו שם ברובו זה יצא לפועל כמו שרוב הדברים יוצאים לפועל בארצנו - כלומר לא.
בחלק קטן מהמקרים, כך נאמר לי, באמת הם קיבלו טיפול פסיכולוגי, רק שזה היה משהו בסגנון:
אה, ההתנתקות גרמה לך לסיוטים? לטראומה? באמת? טוב, תשתה תה..

לא נגמר זה והנה באה לה המלחמה.
כל מי שלא עומד כרגע ממש במחסום מנויד ללבנון. כולנו שמענו סיפורים על מה שהיה בלבנון.
המארבים, הארגון, האוכל, כל ההתנהלות הצה"לית הכושלת. ובאמצע - אנחנו.
אנחנו = המילואימניקים שהגיעו ונתנו הכל, וקיבלו ז' בתמורה, אבל בסוף גם הלכו הביתה
ואנחנו גם = החיילים הסדירים, שאחרי שיצאו במז"ט מלבנון פשוט חוזל"שו חזרה לאן שהם היו לפני.
אין סנטימנטים, זה צבא כאן.
אלו שלוש השנים שכל אוחד נותן, אין אמא ואבא, יש צבא והצבא קודם.
הצבא עושה מארבים בכל שעה, הצבא שומר, הצבא פועל… וגם אם אתה לא צריך להיות בפעולה הספציפית מה תעשה?
אין שום הירגעות בלשבת באוהל שעתיים רק כדי לצאת לעוד שמירה, אין שום אפשרות לשבת בלילה בכיף כמה שעות,
כי ממש עוד מעט מתחילה עוד שמירה, עולים לעוד מארב.. 7\24 צבא.
סיר לחץ שכזה, ואחר כך שואלים למה חיילים מתנהגים ככה, למה חיילים מתפרצים על העומדים במחסומים לפעמים,
למה היד קלה על ההדק לפעמים…למה?

כי ככה זה. זו סך הכל ערימה של ילדים שנתנו להם נשק, העבירו אותם כמה חודשים של אימונים
ושלחו אותם להתמודד נגד ארגוני גרילה ברמה הכי גבוהה בעולם בצורה יומיומית וללא מנוחה.
ילדים עם נשק ביד שלא יכולים לסמוך כבר אפילו על אישה בהריון שהיא באמת בהריון ורק רוצה לעבור ללדת,
ולא בעצם באה להעביר מטען.
ילדים שכל היום צועקים עליהם ערבים מקופחים מצד אחד, שמאלנים מצד שני - כי גם אנחנו
מצאנו דרך לעשות אותם הרעים, ומצד שלישי גם צועק עליהם המפקד - יש לך עבודה! אתה לא נח!
לאן כל זה ילך? תארו לעצמכם את כל המטען הזה שנצבר שנצבר אצלם - מה הם אמורים לעשות איתו הילדים האלה?
להתמודד
כמו כולנו.
קצת חוסן נפשי, מה רע?
ילדים…

לכל אדם יש בעיה להתמודד עם רמת מתח שכזו לאורך זמן.
כל אדם יראה תסמינים של המתח הזה אחרי תקופה קצרה.
כולנו מכירים את התסמינים של מתח… עצבים, חוסר מנוחה, דופק גבוה, כאבי ראש.
עם תוספת של חוסר שינה - שהיא מנת חלקם של הרבה מאד מהחיילים - אנחנו מקבלים קוקטייל הזוי
של עצבים ובלבול.. והנה הולכת לה השפיות.

אני לא חושבת שהם היו צריכים לעשן שם. באמת שלא.
עם כל הבעד שלי בנוגע לעישון אני חושבת שהעבודה שלהם חשובה מדי מכדי שהם יזלזלו בה
ויפנו ל"עיסוקי פנאי", ועוד כאלה שפוגעים להם בחדות ובעירנות.
תדליקו סיגריה במקום הג'וינט הזה.
אני גם מבינה אותם. אני מבינה שזה הרגיע אותם, מבינה באמת.
מבינה שהאפקטים שיוצר העישון הם הכי טובים לבעיה כמו שלהם.
העישון מרגיע, לא מרגיע כמו סיגריה אלא מרגיע באמת. העישון נקי, לא משכר אותך,
לא תסריח אח"כ מאלכוהול ולא תהיה שיכור - כי סטלה זה בראש, אם צריך פשוט מעיפים אותה.
שיכרות אי אפשר להעיף.

*שמעתי גם על סמים קשים יותר מג'אנג'ה בסיטואציות האלה. ועל זה בכלל אין מה לדבר אני נגד ובגדול.
אלו דברים שממש מסוכן להתעסק איתם כשאתה בתפקיד.
לא ניתן "להתיישר" מהם בשניה, והם פוגעים ביכולות הרבה יותר מעישון והרבה פעמים יותר משתיה.

..לראיון, כאמור לא הלכתי בסוף, למרות שמאד אהבו את דעתי ואת מה שהיה לי להגיד
(בנוסף לקו"ח היחסית משכנעים שלי בתור אדם רציני ), הציעו לי מוניות והחזרה ללימודים,
התחננו שאשקול מחדש, שזה נושא שחשוב לדבר עליו.
אחרי הרבה הרבה התלבטות ונסיונות שכנוע אמרתי להם סופית לא.
לא מתאים לי להלחץ לפני הלימודים ולקום בחמש ומשהו בבוקר לכבוד זה, מה שגם שלא משלמים לי
בשביל השעתיים נסיעה + שלוש דקות דיבור במקרה הטוב, וכולנו יודעים מה קורה תמיד כשמדברים בטלויזיה
על נושאים במחלוקת - כלום חוץ ממריבה עם אותו צר אופקים שהביאו לשבת מולך. לא באתי לריב.
לא חששתי משאלות "מפילות", זה ממש לא העניין.
אני פשוט יודעת מה משקלו של אייטם קטן שכזה - 0 גרם.
לא הולכת לשבת בטלויזיה ולהגיד - כן עישנתי בתקופת הצבא, כן גם חיילים מסביבי עישנו,
כן גם בכירים מסביבי עישנו ( אמרתי לבחורה גם מראש - אני לא הולכת לחשוף איפה הייתי, לא הולכת ללכלך
על המקום, ובמיוחד לא לגרום לחיילים המשרתים שם בהווה לסבול מיתר בדיקות ) כמוני יש עוד אלפים.
אלפים שגרים יותר קרוב לת"א ולאולפנים ואולי כן מרגישים שיש להם מה להגיד ורוצים להיות בטלויזיה
(וגם עשו משהו מעניין בצבא).
אז עם כל כאב הלב (ובאמת כאב, כי סך הכל זו עוד הזדמנות להסביר, כביכול, אם לא מסתכלים על זה
שהטקטיקה הזו לא עבדה אף פעם) אמרתי לא.
אמרתי גם שאמשיך לחשוב על זה ואחזור אליה אם בכ"ז אשנה את דעתי.
לא שיניתי
אבל המשכתי לחשוב על זה עד עכשיו.