נכתב על-ידי DuVash ביום רביעי, 24 אוקטובר 2007 בשעה 22:27
פתאום הכל בסדר, הכל מובן, הכל טוב… שני הצדדים ביקשו סליחה, למרות שלא הושגו הסכמות
הוחלט להקפיא את המצב הקיים ולנסות להתמודד - שזה כמובן מה שהוחלט גם פעם שעברה
…עד הפרעות הבאות..
ממש הסכמי אוסלו 
ואם כבר באוסלו עסקינן, לא נעסוק ברוצח?? ברור שנעסוק!
קודם כל - קבלו את סרט הרצח - חדש, משופץ, וברור מאי פעם
שמעתי אתמול ברדיו שלריסה אומרת שאנחנו רודפים אותו.. מה סך הכל הוא עשה?
רצח מישהו..?
בקטנה..
מה זה לעומת עישון ג'וינט… Minor offence.
ואנחנו, הרודפים, אנחנו מתעקשים לקרוא לו במלים לא יפות כמו "רוצח", או "מחבל" באמת לא ברור, הרי
מה הוא עשה סך הכל? עצר את כל תהליך השלום שהותחל אז? רצח בדם קר ראש ממשלה?
בכוונה תחילה, ללא חרטה, ועוד עם החוצפה לצעוק אחרי היריות "סרק סרק"..?
אז תשמעי גברת טרימבובלר-עמיר-ימח שמו, אנחנו לא נשכח לו את זה.
לא מחר, לא עוד שנה, ואישית אפילו לך ולבן שלו אני לא אשכח את זה. הבן שלו יהיה מסכן.
בן של שני חולים בנפשם ועל לא עוול בכפו הוא הולך להתקע עם זה לכל החיים. כי אבא שלו רצח.
כי אבא שלו רצח, שמח על זה אפילו, ועד היום אין בו קמצוץ של חרטה על זה. כי אבא שלו חיה.
עליך אני לא אדבר. את שמצדיקה, שמחפה, שהתאהבה באדם הזה אחרי הרצח, אולי בגלל?
עושה לך את זה חיות בכלוב? לא מספיק טוב גן החיות התנ"כי..??
אני מקווה גברת טרמבובלר-עמיר-ימח שמו, שבעלך ירקב לו בתא קטן ומסריח כל החיים שלו, מוקף
בכל האנסים של הכלא, ושרק ייחל ליום המוות שלו.
ובנימה דתית (חולי נפש פנאטיים שכמותכם) אפילו אני מקווה שה' יברך אותו בחיים ארוכים.. ארוכים מאד.
שיסבול כל רגע ורגע מהם, ושידע למה. שידע שיש לו בן בחוץ שהוא לא יראה ליותר מביקור כלא, שימשיך
להרגיש מה זה כשמדינה שלמה שונאת אותך (להוציא כמה חולי נפש אחרים), רוצה להקיא אותך מתוכה.
יש לו הרבה על מה לכפר, אפילו שהוא לא חושב ככה, ואם אדם שכזה, שאפילו לא מבין שעשה משהו רע,
בשביל אדם כזה הייתי רוצה שיהיה עונש מוות. הוא הרי לא ישתנה, לא ישתקם.. כלום. אז למה?
בזבוז של חמצן. כל המשפחה הזו.
קטגוריות: אקטואלי, פוליטיקקה, עברית, חדשות, חפירות, שחרור קיטור
נכתב על-ידי DuVash ביום רביעי, 24 אוקטובר 2007 בשעה 14:53
יש לי בעיה.. אני קנאית.
אפשר להגיד קנאית, אפשר רכושנית אולי להגיד.. לא ברמה גבוהה, אבל זה בהחלט קיים, ואם אני כותבת
על זה מן הסתם זה קיים מספיק כדי להפריע לי.
זה קיים מספיק כדי לחרב לי יום שלם ואפילו יותר, אם קמה לה ההזדמנות. זה קיים מספיק כדי שכל פעם מחדש
אני אחשוב לעצמי "למה אני צריכה את כל החרא הזה" ועוד דברים לא רצויים אחרים, למרות שמה שגורם לי לקנא
זה בערך הדבר היחיד ביחסים שלי שאני לא מרוצה ממנו וזה לא משהו שאני יכולה לשנות,
לא משהו שיש לי את הזכות לשנות.
את הקנאה הזו אני גם לא מצליחה להסתיר, שוב - קנאה יחסית מינורית..
אפילו יותר מזה - אין לי שום בעיה עם מה שקורה, הבעיה שלי היא שהדברים קורים מול העיניים שלי.
כשהדברים קורים מול העיניים שלי מסתבר שהמבט שלי משתנה..
מבט משתנה ד"א זה גם שיפור.
לא שיפור מספיק טוב כי חשבתי ששכללתי את העניין לרמה של חוסר תגובה בכלל, אבל נראה שטעיתי.
ואיך אני אמורה להסביר את זה? איך לעזאזל אני קמה ומנסה לנהל למישהו את החיים, באיזו זכות?
למה אני מתנהגת כאילו מישהו הרג לי את הכלבה כל פעם מחדש?
למה לעזאזל זה מפריע לי בכלל??
זה לא משהו שקורה בכזו תדירות גבוהה.. אבל לא נראה שזה משנה לי.
עצם זה שזה קורה לידי - זה מטריף אותי
איך אומרים לבן אדם תתנהג כמו שאתה רוצה רק לא מול העיניים שלי כש"לא מול העיניים שלי" זו כבר הגבלה?
אני כותבת את זה כדי לנסות להסביר לעצמי, אולי להבין, אולי לנסח יותר טוב.. אבל אני לא.
כל מה שאני יודעת הוא שאין לי שליטה על מה שזה גורם לי. הלוואי והיתה, אבל אין. השליטה היחידה שיש לי
היא על מה שאני אומרת.. אבל אם המבט שלי כבר מסגיר הכל, אז מה זה משנה אילו שקרים לבנים יצאו לי מהפה?
כאילו אין לי על מה להתעצבן בחיים… ברוך השם הפיוז קצר והמלאכה מרובה.. אבל אין דבר אחר שגורם
לי להרגיש ככה. להתעצבן להיעלב ל-אני לא יודעת מה. זה הורס אותי.
מישהו מרגיש מספיק נוח לידי כדי להתנהג איך שבא לו, ולי זה מפריע..
למה?
למה זה לא מצחיק אותי? למה זה לא מדליק אותי? למה זה לא מחמיא לי?
אפילו בחוסר אכפתיות הייתי מסתפקת.
צריך לטפל באגו נראה לי.. הוא לא מסוגל לשחרר..
כנראה אני אצטרך להסתפק בפסיכולוג.. 
קטגוריות: עברית, יחסים, חפירות, שחרור קיטור
נכתב על-ידי DuVash ביום ראשון, 14 אוקטובר 2007 בשעה 11:21
ברור! ברור שהיה שם כור… הרי איזו עוד סיבה יש לנו להעלות מטוסים לאויר, להפציץ בשטח מדינה אחרת - ולא הכי
ידידותית יש לציין, לנייד חצי מהאוכלוסיה הצבאית שלנו לאיזור, ואז מהר להבריח אותם חזרה אחורה,
לגרום לתקרית בין לאומית ואז להתעלם מזה במשך שבוע?
כמו שאמרתי לכם… פתאום גם ארה"ב נזכרו היום להוציא איזו הצהרה שבאמת התרענו להם על זה מזמן
ושהם החליטו לא לעשות כלום.. צריך לבדוק את השטח (כן, מבדיקות שטח הגענו למה שיש בעיראק, איראן, אפגניסטן..).
כמובן שגם עכשיו אחרי הכתבה בניו יורק טיימס, ואחרי ההסברים וההצהרות חזרו גם ארה"ב וגם ישראל
למדיניות ה"אין תגובה" שלהן. בעצם לא אמרנו כלום, לא שמעתם נכון - שכחו מזה
את הסופ"ש העברתי בחגיגת יום הולדת לזוגתי היפה, והיה פשוט כיף..
רציתי לשתף אתכם שבוע שעבר, ואפילו לפני בכל ההתלבטויות אבל לא כלכך יצא עם העבודה והכל,
אז אתם פשוט תאלצו להסתפק בדיווח שאחרי!
ובכן! ביום חמישי - התאריך הרשמי של המאורע לקחתי חופש מהעבודה כדי שיהיה זמן להכנות ובילויים.
היום הועבר ברוגע כללי, הרבה חום ואהבה, יין, קצת חשיש, והרבה הרבה - היא אומרת לי מה היא רוצה
ואני כמו משרת טוב - עושה
אחר כך הגיע הערב בת"א - קצת בשר ועוד הרבה יין לפני שיוצאים לקפה נגה לקצת פול בשביל הנשמה
עכשיו.. קפה נגה הוא מקום מיוחד. לא הייתי שם כמה שנים טובות וקשה לי להגיש שהוא השתנה יותר מדי..
כן בסדר הוסיפו שולחן, הזיזו קצת דברים.. אבל האנשים?
באמת בנות - אם מישהי מחפשת חתן (נשוי, שני ילדים) בגיל חמישים בערך - שם זה המקום!
בתור זוג לסביות די ידידותי (שזה אומר שישבנו ושתינו והסתחבקנו עם השולחנות ליד) איכשהו קרה שעם כל אחת
מאיתנו בנפרד התחילו שלושה זקיינלך חסרי בושה, גם אחרי שידעו שאנחנו ביחד - משהו מדהים.
זה עוד לא קרה לי שם. בכלל, לא זכרתי את זה מהביקורים שלי שם אז (מצד שני אז הייתי הרבה יותר עסוקה
בלהסתכל על הבנות שעברו שם ).
אז שיחקנו קצת פול ושתינו קצת עוד, ובאו חברים לבקר ולהגיד מזל טוב ליפה בנשים, ואחר כך חזרנו הביתה
וישבנו בכיף רק שתינו, עם ג'וינט קטן, ונתתי לה את המתנה שלה (לא מגלה מה היא, אבל היא באורך 18ס"מ לערך, ובקוטר ממוצע,
ויש לה חבר קצת יותר קטן ), שאולי אני אכתוב עליה איזשהו דיווח בהמשך (אחרי מידור קל).
כזה ערב - יופי טופי..
והלילה… נהדר.
אחלה מתנה
יום שישי היה הרבה יותר רגוע - קימה מאוחרת מאד, עישון עם הקפה… קצת שיחת בוקר, קצת קאונטר סטרייק,
קצת מתנה, קצת טלוויזיה.. הכנתי לנו ארוחה פירה וסטייקים..
מדהים איך אנחנו יכולות להתקיים ככה בלי העולם החיצון כלכך הרבה זמן.
חשבתי שזה אמור להמאס על זוגות כל ה"ביחד" הדוחה הזה.. וזה לא עובר לי הרצון הזה, ההרגשה הזו
שמשהו חסר כשהיא לא ליד. מוזר 
בקיצור היה יופי של סוף שבוע - שבת היה בדיוק כמו שישי אבל אפילו יותר עצל! כיף!!!
ואז ביום ראשון פותחים Ynet ומגלים שהחטופים שחיפשנו שנה בלבנון, ועוד קצת בסוריה בכלל נמצאים באיראן
(כמו שאמרנו מהתחלה), שבסוריה באמת היה כור איפה שהפצצנו (כמו שאמרנו מהתחלה), שעוד כמה אנשים
מתו בתאונות דרכים, ובצורה כללית העולם עדיין מסתובב לעזאזל וצריך לחזור לחיים!
אוף..
למה אי אפשר שכל הזמן יהיה כמו הסופ"ש הזה (ועדיין יהיה לי טונה של כסף לעשות הכל) ?
קטגוריות: עברית, אקטואלי, יחסים, שתיה, עישון, סמים, חדשות
