Smoke'N'Pride 4.0

למה אתם מתכוונים?
יום שלם? ממש מהתחלה ועד הסוף?
אתם אומרים לי שיום שלם אני לא אוכל להכנס לפייסבוק?!
אה לא, הבנתי, אני אוכל אבל אני אבחר לא לעשות את זה… ודאי..

כן כן, מסתבר שמישהו לקח את כל עניין פייסבוק מאד קשה, קשה מדי (סביר להניח אם אתה מגדיר את עצמך כ"מכור לפייסבוק"),
ואני לא מדברת על הסורים שחסמו את האתר בגלל "חשש מהשפעה ישראלית".
אותו אדם החליט שכדי להלחם בתופעה הזו - שאלפי חבר'ה כאלה עברו לגור כבר בתוך האתר, חושבים שפוקים (Poke)
זה הפעמון של הדלת, ושחבר אמיתי לא גורם לך לקום מהכסא כדי לדבר איתו - צריך יום גמילה מיוחד, בצורה מאורגנת
וכמובן - דרך פייסבוק - כי רק ככה המכורים האמיתיים יעשו את זה. פייסבוק דברו ואירועיו קדושים המה.

מתוך דה-מרקר:

ההנחיות להשתתפות באירוע כוללות התחייבות של משתתפים לא להתחבר לפייסבוק או לבצע פעולות באתר החל מחצות. בנוסף, כל אחד מהמשתתפים יתבקש להסיר את תמונת הפרופיל שלו למשך אותו היום, ובמקומה לשים את לוגו האירוע על מנת לסמן עצמו כמשתמש הלוקח חלק בפעילות. בסיומו של היום תפתח קבוצה בפייסבוק תחת השם "שרדתי יום ללא פייסבוק" שתעסוק בהשלכות היום.

אינעל הבוק..

אז מה? מכורים? תהיו שם? אכפת לכם?
בינתיים 12,000 איש הגיבו לעניין (אישית קיבלתי הזמנה וגם נרשמתי למרות שאני מבקרת שם פעם בשבוע בערך)
שזה המון אנשים, ולא משנה אם רק כמה אלפים מתוכם קוראים לעצמם מכורים ואישרו הגעה - עדיין המון.
באמת לא ברור לי איך אפשר להתמכר לאתר הזה. אולי כמויות הזמן שלוקח להעלות את העמודים של החברים
עם כל האפליקציות המוזרות שלהם הוא מה שגורם לכך שאנשים מאבדים כ"כ הרבה זמן בישיבה על האתר..
את זה אני יכולה להבין..
…או שאולי זו הסיבה..?

ובנימה שונה ומשעשעת.. צעירים שונאי להקת טוקיו-הוטל פרצו הלילה למערכת ישראבלוג ומחקו משם בלוגים
וטקסטים מבלוגים של מעריצי הלהקה, והכל בשם מלחמת טעמי המוזיקה.
הפירצה כמובן נסתמה כבר, הבלוגים שוחזרו וישראבלוג מפיצים הודעות הרגעה לכל עבר, בתוספת הבטחות נקם
(יש לנו את ה IP שלכם היהיהי…) .

** לפני הכל - מי שנכנס לקישור של Ynet - שימו לב לטוקבקים, אותי הם מאד שיעשעו**

עכשיו, עד כמה שכל העניין משעשע אותי - כי באמת התעללות במעריצים פופיסטים אכן משעשעת אותי
(אפילו מעבר לטעם המוזיקלי, עצם ההערצה הזו - בן אדם תתעורר!) זה נתפס אצלי כבריונות..
יותר מאשר מתיחה (כי ידוע שאפשר לשחזר בלוגים בישרא אז המעשה נראה קליל יותר), יותר מאשר חלק ממאבק מסוים.
אני כמעט בטוחה אפילו שסתם כמה חבר'ה ישבו להם ביחד וצחקו על טמטומם של מעריצי הלהקה
(כמו ששונאי להקות עושים), ופתאום עלה להם הרעיון - בואו נמחק להם הכל! זה יהיה מצחיק..! ספק שהיתה
פה איזו מחשבה יותר עמוקה מזו (מדובר בחבר'ה בני 13-16 בערך בנוסף..), ספק שהם בכלל חשבו על
נזק כלשהו שיכול להגרם מעבר למחיקת הבלוג.
יכול להיות שאם הייתי חלק מהקהילה המדוברת הייתי חושבת אחרת לגמרי, אבל מכיוון שאני לא זה נותן לי
את החופש להגיד שלדעתי כל המעשה הזה הוא בריונות של כתה א' וזהו.
למרות שמבחינת טעם מוזיקלי אני מניחה שהצד המשחית הוא הצד שאליו הייתי מצטרפת, המעשים נראים יותר
כמו בכתה א' שמישהו מצייר ציור יפה יותר משלך אז אתה קורע לו את הדף.. אולי צצו יותר מדי בלוגים
פרו-טוקיו-הוטל אז הם התעצבנו..

מצד שני, מדובר פה באנשים שפתחו בלוגים כדי לדבר על כמה שהם שונאים את הלהקה הזו - אז הקיצוניות פחות מפתיעה
יותר פתטית, אבל פחות מפתיעה.

כן זהו עוד משחק מלים מתוחכם להפליא על המלה מיגרנה.
כמה שאנחנו אוהבים את מיגרנה… (זה גם בערך מרגיש כאילו מטוס קרב החליט להמריא לכם בתוך הראש)

תחושה עזה של ייאוש מלווה לעיתים את התקף המיגרנה, או ממלאת את הזמן שבין ההתקפים. זוהי אחת מתופעות הלוואי הפחות מדוברות אך היותר מכאיבות של המיגרנה.

אחד מהדברים הכי קשים במיגרנה, לדעתי, היא תחושת הייאוש שמתלווה אליה לעיתים. בין מיגרנות, ישנו לפעמים הפחד מהמיגרנה הבאה - במיוחד אצל מי שסובל ממיגרנות באופן יומיומי, או קרוב לזה. הפחד הזה מתגבר כשמיגרנה מתחילה ומתעצם כשהיא מוסיפה להתקדם והופכת להתקף במלוא תפארתו, ששום דבר לא מצליח לעצור אותו. וכשנגמר הפחד, מה שנשאר הוא הייאוש.

בואו נגיד לכם ככה, יש משהו בדבריו.. הציטוט הנ"ל לקוח מהאתר מיגרנה 101, שעד כמה שניתן להגדיר אותו
ככה - הוא מקור של הנאה לסובלים ממיגרנות. כתוב בעברית, מלא בהצעות לתרופות, להקלות על התופעה,
הסברים, מאמרים.. מעניין כמובן - למי שיש לו..
ולא נעבור הלאה בלי מה שיכול להיות Bright side בנושא -

אם אתם סובלים ממיגרנות בתדירות גבוהה יש סיכוי טוב שהן גורמות לשינויים במבנה המוח שלכם. זו לא ממש סיבה לדאגה, ויש אפילו נקודת אור: ייתכן שזה מקטין את הסיכויים שלכם ללקות במחלות כמו אלצהיימר וטרשת נפוצה.

אז כן היה תענוג להרים את הראש בבוקר ותוך 3 שניות לגלות שזו היתה טעות קשה. מאד.
לרוץ לשירותים (ולהבין שגם לרוץ זו טעות), לנסות להכניס את האסלה לפוקוס כדי להצליח לקלוע אליה
את מה שהבחילה הנוראית הזו רוצה להוציא. אין נורא כמו לקום ככה, ושום כדור לא עוזר, ורוב האנשים לא מבינים.

בכל מקרה, אני מתיימרת להיות אופטימית, אז הרי שאר החדשות (כמה שיהיה לי כח, אתם עושים לי להרגיש רע..
טוב לא אתם, המסך, נו תחזרו.. )

אח שלי התגייס לצה"ל במזל טוב ביום ראשון שעבר. לא בדיוק התגייס, מר גאון הדור הולך להיות בקורס של כמה
חודשים, ואז בעזרת החברים החדשים שלו לצאת להשתלט על העולם. במדים. אולי. בינתיים הבחור מרוצה
אומר שלומד המון על כל החברים הטובים מסביב שרוצים להרוג אותנו, ואני פחות מרוצה כי יש לי פחות מה לקרוא..

הפסקת חשמל סוררת שלחה את הטלויזיה שלי לאבדון. את הטלויזיה והממיר בעצם, אבל את הממיר החלפנו יום אחרי
והטלויזיה.. יקח זמן. בינתיים יש אחת אחרת 21 אינצ' - אלוהים היא נראית קטנה פתאום - עד שתחזור השניה.
מעניין אם אני יכולה לקבל על זה איזשהו פיצוי מחברת החשמל.. זו היתה קפיצת חשמל שלהם הרי.. הם מאד לא יציבים
פה - למה ה 29 אינצ' שלי צריכה לסבול!?
בכל מקרה יהיה להם איזה תירוץ בטח.. זה חורף, זה בגלל המזג אויר (ומה, זה חורף ראשון כאן?), הוא גורם
לקפיצות (אה, אז החשמל בעצם מפחד מהרוח..), זו הצריכה הגבוהה (שוב, חורף ראשון, מסכנים, לא יכלו
להיערך מראש…) שגורמת לעומסים שגורמים לקפיצות שגורמים למכשירי החשמל שלהם להשרף מבפנים
במקרה הטוב ולשרוף את הבית במקרה הרע.
לא אשמתם. עצם זה שהם מחזיקים את המדינה בביצה הימנית לא קשור לנושא כרגע, והם לא זורקים עלינו
זין רק בגלל שהם יכולים. פוי.

המדריך לנהג הישראלי מובא לכם באדיבות האחת, שאצלה מצאתי את המסמך הנהדר הזה, שפשוט מסביר את כל מה
שכל הזמן אמרתי שמפריע לי.. ובכן אני מצטערת, זו אכן היתה טעות שלי - אתם בסדר!
נפל לידי המסמך עם החוקים והנה הוא כאן אחרי כמה שפצורים (מותר לי לא? זה מלפני ארבע שנים…!)

1. הכביש הוא שלך, של אבא שלך ושל אמא שלך. התנהג בו כחפץ ליבך.
2. הנתיב השמאלי, כמו בבריטניה, נועד לנסיעה איטית של 75 קמ"ש בדרך בין עירונית.
3. אם נהג מאחוריך, בנתיב השמאלי, מהבהב לך כי ברצונו לעקוף, אל תזוז. השאר בנתיב השמאלי והאט
   למהירות 60 קמ"ש לכל היותר. כאשר הנהג יתייאש וינסה לעקוף אותך מימין, עבור מיד לנתיב הימני.
4. אין צורך לאותת במעבר בין נתיב לנתיב. זה סתם אוכל חשמל, וגם הרעש של הווינקר מעצבן.
5. כאשר אתה בתוך המכונית, אתה מוסתר מעין כל. לכן, ניתן לחטט באף ברמזור, גם כשיש לידך רכבים אחרים.
   רצוי לבחון את האוצר שחפרת מהאף. זכור! נגב את המוחטה על החולצה ו/או המכנסיים, להשגת אפקט מלא.
   איש אינו רואה אותך, כאמור.
6. הכביש הוא פח הזבל שלך. השלך כל חפץ מיותר מן הרכב אל הכביש, רצוי תוך כדי נסיעה, כדי שלא יישאר לידך לכלוך.
   הרכב הוא ביתך! שמור על נקיונו.
7. מומלץ ורצוי להשליך סיגריות בוערות מהחלון בנסיעה לילית. זה עושה אחלה זיקוקי דינור.
8. לכלב תמיד עדיפות על בני אדם, ולכן הושב אותו תמיד במושב הקדמי, עם החלון פתוח, כדי שתהיה לו רוח,
   כמו שהוא אוהב.
9. החנייה לצורך קניית סיגריות בפיצוציה נחשבת כמקרה חירום, לכן מותר לך לחנות בכל מקום שתרצה.
   רצוי ברחוב סואן, תוך כדי עיכוב התנועה, כדי שידעו שאכן מדובר במקרה חירום.
10. המדרכה היא מקום החנייה האידאלי - יש הרבה מקום ואין סיכוי שידפקו לך את האוטו.
11. כל לובש מדים כחולים הוא איש רע, שיש לו משהו אישי נגדך. קח זאת בחשבון.
12. אוזנייה לסלולרי רק מגבירה את הקרינה שמגיעה למוח. דבר ישירות לטלפון, זה הרבה יותר בטוח.
13. במידה ובעוד 10 ק"מ הנך צריך לפנות שמאלה מן הכביש המהיר - אל חשש! עבור לנתיב השמאלי
    (אם מאיזושהיא סיבה אינך שם כבר) וסע במהירות נמוכה עד הפניה.
14. הנהג השני תמיד אשם, ונוהג פחות טוב ממך. התייחס אליו בהתאם!
15. נהיגה בכביש מהיר היא הזמן הטוב ביותר לסדר את השיער, לתקן ליפסטיק ולמרוח מסקרה.
    נצלי את המראות המותקנות ברכב, הן מאפשרות לך מבט מכל הכיוונים, להופעה מושלמת!
16. יש לצפור לנהג שלפניך עוד לפני הופעת האור הירוק, ע"מ למקד את תשומת ליבו, כדי שלא יתעכב ויעכב גם אותך.
17. אל תקח טווח בטחון של זמן לפני פגישה. תמיד אפשר לחתוך ולנסוע 140 קמ"ש. שב בבית, שתה עוד כוס קפה.
    יהיה בסדר!
18. כאשר רכב שנמצא לפניך מאותת לך כי ברצונו לעבור לנתיב שלך, האץ מייד, וסע לצידו, כך לא תאפשר לו את המעבר.
19. אם התבלבלת בבחירת הנתיב (למשל, אתה צריך לפנות ימינה בצומת, אולם נסעת בנתיב השמאלי), אל חשש -
    עכב את כל התנועה על ידי כך שתחתוך לנתיב הימני. אל תשכח לסמן לנהגים שבנתיב זה באמצעות תנועות ידיים מוגזמות
    וצפירות עזות. אם עכבת את התנועה, וגרמת לאנשים לפספס רמזור, לא נורא. יהיה עוד ירוק אח"כ,
    העיקר שאתה תמשיך בדרכך.
20. כאשר עוצר אותך שוטר על עבירת תנועה, הכחש עד צאת נשימתך.
21. תלה כמה שיותר פריטים מקשקשים, מרעישים וגדולים על המראה האחורית. זה יעשה לך נעים בעין,
    ויסיח את דעתך מהכביש המשעמם.
22. אם החלונות והמראות שלך לא רועדים בזמן שאתה משמיע מוזיקה באוטו, הגבר את הווליום והרם את הבסים.
    אל תשכח לפתוח את החלונות, למען ייהנו כולם מהלחנים המשובחים שאתה נוהג להאזין להם.
23. ככלל, אתה לא עושה עבירות תנועה והינך הנהג המושלם. ושאף אחד לא יגיד לך אחרת.

אז מה? עוד פוסט של "עד מתי"?
כן.

אני גם אסביר לכם למה -
כי אמא שלי מורה, זה למה.
אמא שלי מורה כבר הרבה שנים, אמנם לחנ"ג, שיכול להחשב כמקצוע "קל" יותר, אבל בהחלט מורה.
מורה שעושה מבחנים ובחנים, בודקת נוכחות ומורידה בהתנהגות אם צריך (וברור שצריך 99% אסונות טבע בת-ימים)
מורה שמאמנת את נבחרות האתלטיקה כל שנה, הולכת לתחרויות - אוהבת את המקצוע.
תואר שני, המון השלמות והשתלמויות..
אבל עכשיו היא חושבת על פנסיה מוקדמת. עכשיו האיזון בין איכות חומר הגלם (הקקה הזה שאנחנו קוראים לו
דור העתיד) והתמורה שהם מקבלים על לעצב אותו הופר - נדפק - נעלם.

אמא שלי היא הסיבה שהבנתי למה המורים היו נעלבים מתעצבנים מהזלזול שלנו.. היא גם הסיבה שאני מבינה
שעכשיו - אחרי כמה וכמה שכבות שבאו והלכו והילדים שנהיו קשים, רעים, עצלנים ומגעילים משנה לשנה - עכשיו
הרבה יותר קשה.
ועכשיו אני גם מבינה איך זה כשמשתינים עליך בקשת אחרי שנתת את כל החיים שלך למקצוע. אני רואה מורים
צעירים ומבוגרים, שרובם הגיעו להוראה מתוך רצון ללמד - לא בגלל הכסף הגדול זה בטוח - מוחים שנה אחרי שנה
וזוכים להתעלמות. אני רואה את כל מערכת החינוך מושבתת וזוכה להתעלמות. היחס היחיד ששמעתי
את ראש ממשלתנו האציל נותן הוא מן סוג של האשמה כלפי המורים על זה שרמת החינוך ירודה, אז שיטפלו בעצמם
לפני שהם מאשימים אחרים..

ש מ י ש ה ו  י ח ז י ק  א ו ת י . . .

היום בצהרים יחליט בית הדין הארצי לעבודה אם להכריח את מורי ארצנו השובתים לחזור לעבודה או לתת להם
להמשיך לשבות תחת מסגרת החוק. לא ברור לי איזו מן החלטה זו תהיה אם במשך כל השביתה הזו
לא דיברו בכלל עם המורים, דיברו קצת עם המרצים, ואת מורי ההסתדרות אנסו לאיזה הסכם משפיל קצת לפני.
אלפי מורים כבר הגישו מכתבי התפטרות למקרה שזה יקרה, ואני מבינה אותם - מה זה היחס הזה??
המורים אומרים "בואו דברו איתנו" - ומשרד האוצר אומר "מה? לא שמעתי כלום, לא יודע על מה אתם מדברים"
ושוב אני מחכה ליום שבו כולם - הסטודנטים, התלמידים, ההורים, המורים והמרצים - כולם ישבתו
אני מחכה ליום שבו יצטרכו להסביר בעולם ש"כן, אין בישראל מערכת חינוך ואתם יכולים רשמית לרשום אותנו
תחת הטור - עולם שלישי, שוב".

יש למה לצפות…

הקטע היפה הוא שמי שאומר שמוצא האדם לא מן הקוף, ושלא היתה אבולוציה (כן ברור, כולנו יצאנו מהתחת של אלוהים)
נמצא בקהל הזה:

ממש גאווה להיות ישראלי בימים האחרונים..

ציטוט מ Ynet - "…אוהדי האלופה שרקו בוז לזכרו של ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין,
במהלך טקס מיוחד שקרא להפסקת האלימות.
הבית"רים לא הסתפקו בקריאות הגנאי והחלו בשירי הלל לרוצח יגאל עמיר,
תוך כדי התעלמות מוחלטת מהדברים שנאמרו בנאום.
יש לציין כי לא מדובר בקומץ קטן של אוהדים, אלא ברוב גדול של יושבי היציע הצהוב-שחור…"

חברים… בית"רים… אתם באמת רוצים להגיד לי שלא באתם מהקוף??

במהלך שיטוטי בעדכוני הרסס מאתר Blogs Gaze מצאתי את הפוסט הבא שגרם כמובן לקרקורים רבים מצידי
בעיקר בגלל "הערות המשוררת" אז החלטתי לחלוק (וזו גם עוד דרך בשבילי לעשות Bookmark)
כמובן שזה גם קשור לזה שאני תמיד שמחה לראות את הטמטום בחוק החרדי מוקצן עד כדי כך..

מה חוץ מזה? בשעה זו ממש נחתך בולבולו הצעיר של הג'וניור לבית משפחת (הפחת) עמיר - בואו כולנו נישא תפילה
למען רבי קצר רואי ובעל פרקינסון במצב מתקדם.
כמו שידענו מראש הגיעו לזירה כל מיני פעילי ימין לתמוך בזכותו של המחבל לעשות לבנו ברית, ויותר עצוב
שגם ידענו מראש שיגיעו רק כמה עשרות\מאייה של פעילי שמאל (או סתם אנשי מצפון מיליטנטים) להתנגד..

למה אני לא באתי?

1. עבודה
2. אחרי נסיונות קודמים למדתי לא להתעסק עם המשטרה, ולעמוד בצד בטוח לא הייתי יכולה, כי לפי מה שנראה
   לא נעשה יותר מדי כדי לעצור את העניין בפועל - וזה היה מעצבן אותי שם יותר מהכל. אז עדיף.
3. עד כמה שהנושא מעצבן אותי באמת שלא מספיק אכפת כדי לעצור הכל ולסחוב את עצמי דרך אי אילו פקקים
   לבית כלא כלשהו כדי לעמוד עם שלט כמו אימפוטנט מצד אחד עם יפי נפש שחושבים שצריך לתת לערבים חצי
   מהארץ, ומהצד השני עם פעילי ימין\ דוסים\ תומכי עמיר שמבט אחד עליהם מעלה לי את הלחץ דם לרמות
   מסוכנות.

בקיצור, שיהיה במזל טוב (אני מניחה), ואם אפשר ולרבי יהיה זמן.. תעשה גם את יגאל בדרך, טוב?
וגם אם אפשר ששאר האסירים שם יעשו את יגאל - זה יהיה מצוין…!

בתודה מראש
דובש.

כן, זה לא יכול להיות טוב.

לא כתבתי כבר קרוב לשבועיים לדעתי. היה קצת בלאגן, והאנרגיה כמובן הופנתה בעיקר להרג חסר מחשבה
ופחות לניתוח, כתיבה וניסוח.
נתחיל בידיעה די טריה ודי מדכאת - Jaws החתולה של אחי חולה..

למי שלא מכיר (כן, אני יודעת שכולכם) מדובר פה בחתולת אנגורה צעירה, בת שנתיים בערך, יפיופה, שטנית,
ענקית ושתלטנית (כמו כל חתול שמכבד את עצמו) וכבר כמה ימים שהיא לא אוכלת, לא שותה אלא אם כן זה
בא באינפוזיה, ולא עושה צרכים.. מה שכן, להקיא לא אכפת לה.
עכשיו, מכיוון שהיצור השטני הזה שנא את הכלבה שלי מההתחלה (שזה גם די מובן) הידיעה הזו לא עוררה אצלי
יותר מדי רגשות.. עצם זה שכל המשפחה שלי בדכאון מהעניין, ובמיוחד אחי (שהוא הכי מעניין אותי במשפחה הזו)
זה מה שקשה לי איתו. במיוחד כשאני יודעת שחיות לא כלכך אמורות לחלות, אז אם הן כן חולות המצב ממש ממש
לא טוב.. מקווה שיהיה טוב, חתולה חזקה, מטפלים בה.. אינשאללה

ידיעה שניה (ואיך אפשר בלעדיה) - הברית של הבן של הבןזונה. כולם יודעים על מי אני מדברת. מניחה שרובכם
לא מבינים איך כל זה קרה, איך אחרי שכל משפחת עמיר שמחה וחגגה על כך שילד אמור להוולד ביום השנה לרצח
וככה זה תוכנן (שמישהו יגיד לי שלא), ואת הברית שלו יעשה בתאריך הלועזי.. ושמו בישראל (כמה אירוני) - שלום.

Just makes you wanna go Aaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaagh!!!

איך ידענו מראש, והרבה מראש ולא עשינו כלום?
איך לא נעשה כלום למנוע את העניין הזה, למנוע את הצחוק הזה שאנחנו עכשיו חוטפים בפנים, ואת החגיגה
שהולכת להיות בדיוק היום בשעה שלוש בצהרים. הלוואי ויחתוך לו הכל. הלוואי וכל משתתפי העצרת מאתמול
יצעדו לכלא לחסום את כניסת המשפחה (זה הולך להיעשות לפי מה שאומרים אבל אני בספק שתגיע לשם מסה
"קריטית" של אנשים… מסה כזו שכל השוטרים במדינה לא יצליחו לעצור אותה מלמנוע מהעמירים להכנס.. )
אומרים שעדיף ככה, שאם היו עושים את הברית בחוץ אז היו חייבים לשחרר את יגאל ל"אירוע".. אני לא חושבת
שאנחנו חייבים משהו ליגאל. אדם שלא מתחרט על מעשיו, ועוד מקבל את כל הצ'ופרים הרגילים (ועוד כמה) אין סיבה
שיבין מה עשה רע.. אז למה לצ'פר עוד?
היה יכול להירקב שם בפנים ושאשתו (שממילא עושה הכל בעצמה, בטח גם את הילד) תדאג לברית.

**** למי שלא יודע יש למשפחת עמיר מן מטריד שכזה, שעכשיו יצא בהצהרה שהילד בכלל שלו.. כמה מבדר
לוּ רק, זה מה שאני אומרת. רק תן שיהיה שלו, תן שיגאל ירקב לו וזה יהיה הסוף של המשפחה המשוקצת הזו,
ובכלל.. למה לא לעשות בדיקת דם (כמקובל בכאלה מקרים ששניים אומרים שהם האבא) וככה אולי לדחות את
העניין ביום..? ****

בכלל, עלו לי כלכך הרבה דרכים לאיך לדחות את הלידה, את הברית, מה שלא יהיה רק שלא יקבלו את רצונם
מודה - לא כל הדרכים הכי הומניות. אבל אני לא רואה למה למישהו שהוא לא בן אדם מגיעה הומניות..
טוב די, זה מעצבן אותי יותר מדי כל העסק הזה.

ידיעה שלישית תגיע אחר כך, אחרי שאני ארגע מהעניין הזה של הברית… חוץ מזה חפרתי מספיק לבינתיים לא?

פתאום הכל בסדר, הכל מובן, הכל טוב… שני הצדדים ביקשו סליחה, למרות שלא הושגו הסכמות
הוחלט להקפיא את המצב הקיים ולנסות להתמודד - שזה כמובן מה שהוחלט גם פעם שעברה

…עד הפרעות הבאות..

ממש הסכמי אוסלו

ואם כבר באוסלו עסקינן, לא נעסוק ברוצח?? ברור שנעסוק!
קודם כל - קבלו את סרט הרצח - חדש, משופץ, וברור מאי פעם
שמעתי אתמול ברדיו שלריסה אומרת שאנחנו רודפים אותו.. מה סך הכל הוא עשה?
רצח מישהו..?
בקטנה..
מה זה לעומת עישון ג'וינט… Minor offence.
ואנחנו, הרודפים, אנחנו מתעקשים לקרוא לו במלים לא יפות כמו "רוצח", או "מחבל" באמת לא ברור, הרי
מה הוא עשה סך הכל? עצר את כל תהליך השלום שהותחל אז? רצח בדם קר ראש ממשלה?
בכוונה תחילה, ללא חרטה, ועוד עם החוצפה לצעוק אחרי היריות "סרק סרק"..?

אז תשמעי גברת טרימבובלר-עמיר-ימח שמו, אנחנו לא נשכח לו את זה.
לא מחר, לא עוד שנה, ואישית אפילו לך ולבן שלו אני לא אשכח את זה. הבן שלו יהיה מסכן.
בן של שני חולים בנפשם ועל לא עוול בכפו הוא הולך להתקע עם זה לכל החיים. כי אבא שלו רצח.
כי אבא שלו רצח, שמח על זה אפילו, ועד היום אין בו קמצוץ של חרטה על זה. כי אבא שלו חיה.
עליך אני לא אדבר. את שמצדיקה, שמחפה, שהתאהבה באדם הזה אחרי הרצח, אולי בגלל?
עושה לך את זה חיות בכלוב? לא מספיק טוב גן החיות התנ"כי..??
אני מקווה גברת טרמבובלר-עמיר-ימח שמו, שבעלך ירקב לו בתא קטן ומסריח כל החיים שלו, מוקף
בכל האנסים של הכלא, ושרק ייחל ליום המוות שלו.
ובנימה דתית (חולי נפש פנאטיים שכמותכם) אפילו אני מקווה שה' יברך אותו בחיים ארוכים.. ארוכים מאד.
שיסבול כל רגע ורגע מהם, ושידע למה. שידע שיש לו בן בחוץ שהוא לא יראה ליותר מביקור כלא, שימשיך
להרגיש מה זה כשמדינה שלמה שונאת אותך (להוציא כמה חולי נפש אחרים), רוצה להקיא אותך מתוכה.
יש לו הרבה על מה לכפר, אפילו שהוא לא חושב ככה, ואם אדם שכזה, שאפילו לא מבין שעשה משהו רע,
בשביל אדם כזה הייתי רוצה שיהיה עונש מוות. הוא הרי לא ישתנה, לא ישתקם.. כלום. אז למה?
בזבוז של חמצן. כל המשפחה הזו.

יש לי בעיה.. אני קנאית.
אפשר להגיד קנאית, אפשר רכושנית אולי להגיד.. לא ברמה גבוהה, אבל זה בהחלט קיים, ואם אני כותבת
על זה מן הסתם זה קיים מספיק כדי להפריע לי.
זה קיים מספיק כדי לחרב לי יום שלם ואפילו יותר, אם קמה לה ההזדמנות. זה קיים מספיק כדי שכל פעם מחדש
אני אחשוב לעצמי "למה אני צריכה את כל החרא הזה" ועוד דברים לא רצויים אחרים, למרות שמה שגורם לי לקנא
זה בערך הדבר היחיד ביחסים שלי שאני לא מרוצה ממנו וזה לא משהו שאני יכולה לשנות,
לא משהו שיש לי את הזכות לשנות.
את הקנאה הזו אני גם לא מצליחה להסתיר, שוב - קנאה יחסית מינורית..
אפילו יותר מזה - אין לי שום בעיה עם מה שקורה, הבעיה שלי היא שהדברים קורים מול העיניים שלי.
כשהדברים קורים מול העיניים שלי מסתבר שהמבט שלי משתנה..

מבט משתנה ד"א זה גם שיפור.
לא שיפור מספיק טוב כי חשבתי ששכללתי את העניין לרמה של חוסר תגובה בכלל, אבל נראה שטעיתי.

ואיך אני אמורה להסביר את זה? איך לעזאזל אני קמה ומנסה לנהל למישהו את החיים, באיזו זכות?
למה אני מתנהגת כאילו מישהו הרג לי את הכלבה כל פעם מחדש?
למה לעזאזל זה מפריע לי בכלל??
זה לא משהו שקורה בכזו תדירות גבוהה.. אבל לא נראה שזה משנה לי.
עצם זה שזה קורה לידי - זה מטריף אותי
איך אומרים לבן אדם תתנהג כמו שאתה רוצה רק לא מול העיניים שלי כש"לא מול העיניים שלי" זו כבר הגבלה?

אני כותבת את זה כדי לנסות להסביר לעצמי, אולי להבין, אולי לנסח יותר טוב.. אבל אני לא.
כל מה שאני יודעת הוא שאין לי שליטה על מה שזה גורם לי. הלוואי והיתה, אבל אין. השליטה היחידה שיש לי
היא על מה שאני אומרת.. אבל אם המבט שלי כבר מסגיר הכל, אז מה זה משנה אילו שקרים לבנים יצאו לי מהפה?

כאילו אין לי על מה להתעצבן בחיים… ברוך השם הפיוז קצר והמלאכה מרובה.. אבל אין דבר אחר שגורם
לי להרגיש ככה. להתעצבן להיעלב ל-אני לא יודעת מה. זה הורס אותי.
מישהו מרגיש מספיק נוח לידי כדי להתנהג איך שבא לו, ולי זה מפריע..
למה?
למה זה לא מצחיק אותי? למה זה לא מדליק אותי? למה זה לא מחמיא לי?
אפילו בחוסר אכפתיות הייתי מסתפקת.
צריך לטפל באגו נראה לי.. הוא לא מסוגל לשחרר..
כנראה אני אצטרך להסתפק בפסיכולוג..

ברור! ברור שהיה שם כור… הרי איזו עוד סיבה יש לנו להעלות מטוסים לאויר, להפציץ בשטח מדינה אחרת - ולא הכי
ידידותית יש לציין, לנייד חצי מהאוכלוסיה הצבאית שלנו לאיזור, ואז מהר להבריח אותם חזרה אחורה,
לגרום לתקרית בין לאומית ואז להתעלם מזה במשך שבוע?

כמו שאמרתי לכם… פתאום גם ארה"ב נזכרו היום להוציא איזו הצהרה שבאמת התרענו להם על זה מזמן
ושהם החליטו לא לעשות כלום.. צריך לבדוק את השטח (כן, מבדיקות שטח הגענו למה שיש בעיראק, איראן, אפגניסטן..).
כמובן שגם עכשיו אחרי הכתבה בניו יורק טיימס, ואחרי ההסברים וההצהרות חזרו גם ארה"ב וגם ישראל
למדיניות ה"אין תגובה" שלהן. בעצם לא אמרנו כלום, לא שמעתם נכון - שכחו מזה

את הסופ"ש העברתי בחגיגת יום הולדת לזוגתי היפה, והיה פשוט כיף..
רציתי לשתף אתכם שבוע שעבר, ואפילו לפני בכל ההתלבטויות אבל לא כלכך יצא עם העבודה והכל,
אז אתם פשוט תאלצו להסתפק בדיווח שאחרי!
ובכן! ביום חמישי - התאריך הרשמי של המאורע לקחתי חופש מהעבודה כדי שיהיה זמן להכנות ובילויים.
היום הועבר ברוגע כללי, הרבה חום ואהבה, יין, קצת חשיש, והרבה הרבה - היא אומרת לי מה היא רוצה
ואני כמו משרת טוב - עושה
אחר כך הגיע הערב בת"א - קצת בשר ועוד הרבה יין לפני שיוצאים לקפה נגה לקצת פול בשביל הנשמה
עכשיו.. קפה נגה הוא מקום מיוחד. לא הייתי שם כמה שנים טובות וקשה לי להגיש שהוא השתנה יותר מדי..
כן בסדר הוסיפו שולחן, הזיזו קצת דברים.. אבל האנשים?
באמת בנות - אם מישהי מחפשת חתן (נשוי, שני ילדים) בגיל חמישים בערך - שם זה המקום!
בתור זוג לסביות די ידידותי (שזה אומר שישבנו ושתינו והסתחבקנו עם השולחנות ליד) איכשהו קרה שעם כל אחת
מאיתנו בנפרד התחילו שלושה זקיינלך חסרי בושה, גם אחרי שידעו שאנחנו ביחד - משהו מדהים.
זה עוד לא קרה לי שם. בכלל, לא זכרתי את זה מהביקורים שלי שם אז (מצד שני אז הייתי הרבה יותר עסוקה
בלהסתכל על הבנות שעברו שם ).
אז שיחקנו קצת פול ושתינו קצת עוד, ובאו חברים לבקר ולהגיד מזל טוב ליפה בנשים, ואחר כך חזרנו הביתה
וישבנו בכיף רק שתינו, עם ג'וינט קטן, ונתתי לה את המתנה שלה (לא מגלה מה היא, אבל היא באורך 18ס"מ לערך, ובקוטר ממוצע,
ויש לה חבר קצת יותר קטן ), שאולי אני אכתוב עליה איזשהו דיווח בהמשך (אחרי מידור קל).
כזה ערב - יופי טופי..
והלילה… נהדר.
אחלה מתנה

יום שישי היה הרבה יותר רגוע - קימה מאוחרת מאד, עישון עם הקפה… קצת שיחת בוקר, קצת קאונטר סטרייק,
קצת מתנה, קצת טלוויזיה.. הכנתי לנו ארוחה פירה וסטייקים..
מדהים איך אנחנו יכולות להתקיים ככה בלי העולם החיצון כלכך הרבה זמן.
חשבתי שזה אמור להמאס על זוגות כל ה"ביחד" הדוחה הזה.. וזה לא עובר לי הרצון הזה, ההרגשה הזו
שמשהו חסר כשהיא לא ליד. מוזר
בקיצור היה יופי של סוף שבוע - שבת היה בדיוק כמו שישי אבל אפילו יותר עצל! כיף!!!

ואז ביום ראשון פותחים Ynet ומגלים שהחטופים שחיפשנו שנה בלבנון, ועוד קצת בסוריה בכלל נמצאים באיראן
(כמו שאמרנו מהתחלה), שבסוריה באמת היה כור איפה שהפצצנו (כמו שאמרנו מהתחלה), שעוד כמה אנשים
מתו בתאונות דרכים, ובצורה כללית העולם עדיין מסתובב לעזאזל וצריך לחזור לחיים!
אוף..
למה אי אפשר שכל הזמן יהיה כמו הסופ"ש הזה (ועדיין יהיה לי טונה של כסף לעשות הכל) ?